ויש לנו עץ לילך! רק בתחילת פריחתו אבל ממש רציתי לילך.

אולי בביקור הבא יהיו לנו פה תותים

עוד ציור קיר של בעלת הבית הקודמת, אוליה, במחסן שלא שמתי לב אליו עד עכשיו:

ואני בעיקר שמחתי מכל מיני תגליות חדשות בגינה, כגון שיש עדיין דלת ארון ובה שורה של גלמים יפים - ריקים! ריקים! - של צרעות:

אח״כ סטפאן עשה מדורה גדולה לשרוף את השיחים שעקר. קצת מבהיל, אבל הוא עמד עם צינור עם מים וכנראה יודע מה הוא עושה. היה לו גם הסבר למה את הגזם הזה כן שורפים וגזם אחר לא; משהו לגבי יוד בעלים, וזה שהגזם שהוא לא שורף מלא עלים מתים שעלולים לעוף ברוח ולהתחיל שריפות לא מבוקרות.

ככה זה נראה כרגע, עם הג׳קוזי שעוד לא מחובר לחשמל, והשיחים החדשים. ברוש לימוני.

אז בצהריים סטפאן לקח אותנו למשתלה כדי לבחור שיחים חדשים. בעל המשתלה הפתיע אותנו בכמה ביטויים בעברית. מתברר שאשתו עברה טיפולים נגד סרטן בבי״ח רמב״ם והם גרו בחיפה תקופה מסוימת. היא כבר 7 שנים ברמיסיה ורצה מרתונים, אבל הם חוזרים לפעמים לביקורת. כל צמח שהמליץ עליו, הוא הראה לי אותו מצולם בגנים הבהאים.

הנה מניחים את הג׳קוזי במקום.

באותה הזדמנות שכבר חפר בגינה, הגנן, סטפאן, גם עקר שורה של שיחים שחלו באיזו מחלה, הצהיבו וגססו.

אחר כך בא איש עם טרקטור, לא קלטתי את שמו, ששידך לנו (איך לא) ראש העיר. הוא עזר להוביל את הג׳קוזי מהגינה הקדמית שבה חיכה מאז ינואר, כי ירד אז שלג והמוביל לא היה מוכן להסתכן לנסוע בכביש האחורי, אל המקום המיועד לו ליד הבריכה. היו הרבה שיחות סוערות בבולגרית, בסוף הצליחו.

מעלילות הבית בבולגריה, פרק כלשהו.
בבוקר הגיע הגנן לחפור לנו שוחה ארוכה שבה מחר יועבר כבל חשמל בשביל ג׳קוזי החלומות של ח׳.

קשה מכל הכיוונים. לא הוגן שזה ככה, אבל אל מי נתלונן? חיבוק.

Ah! Okay. Yikes.

ואולי גם אם היית מתקבל.ת לא היית משתלב.ת כמו שהם רוצים. הציונים שלי היו גרועים כי לא היו לי הרגלי עבודה טובים וכי לא הייתי הישגית, לא כי חסרה לי יכולת. אני רואה את זה עוד יותר אצל הבת שלי, בית הספר פספס אותה כמעט לגמרי. ציונים צולעים, אבל מה שהיא מצליחה ללמד את עצמה בלי מסגרת פשוט מדהים ומרשים.

אולי זה היה הסיפור. כמדומני את השכבה שלי אפילו פיצלו לשתי כיתות.

מכירה היטב את ליד״ה ואת הניסויי. קצת רציתי לעבור לבתי הספר האלה, אבל ליד״ה לא קיבלו אותי כי הציונים שלי היו נמוכים מדי, ובניסויי… בעצם אני לא יודעת. הכרתי חלק גדול מהתלמידים בשכבה שלי שם, ופעם אפילו הצטרפתי ליום ניסיון וישבתי בכמה שיעורים. לא זוכרת למה נשארתי בגימנסיה המגעילה.

באוכלוסייה הכללית, אותה פגשתי בשיעורי ספורט, מוזיקה והעשרה: הרבה תלמידים שחורים ומעוטי יכולת. בשיעורים אקדמיים יותר - מתמטיקה, מדעים, היסטוריה, שפה - ככל שהשיעור היה ״מוגבר״, ככה היו הכיתות קטנות יותר, ובאופן בולט יותר אסיאתים (בעיקר סינים) ויהודים, ופחות שחורים ו-honkeys (לבנים עניים).

התיכון שלי בפיטסבורג היה מעניין. מצד אחד, ציבורי, אזורי ופתוח. התמודדו עם כנופיות, סמים והריונות. מצד שני היתה בו סוג של סגרגציה פנימית, אני אישית כמעט לא ראיתי דבר מכל זה. פשוט היו להם 2 תוכניות ״מוגברות״ לתלמידים ״מחוננים״, שחילקו את התלמידים לשלוש שכבות כביכול לפי יכולת, בפועל גם לפי רקע.

למדתי בבתי ספר בארה״ב ובאנגליה, אבל למרות שמדובר בבתי ספר ציבוריים, רובם היו לגמרי מוסללים לאקדמיה. הם היו בערים ובשכונות של קמפוסים אקדמיים. כיתה ד׳ שלי בסטנפורד נראתה כמו ישיבה של האו״ם, עם ילדים מצרפת, אירלנד,יפן, 2 מדינות אפריקאיות ו-3 מדינות בדרום אמריקה. כיתה של 18 תלמידים, 3 מישראל. ״ציבורי״.

All this and more. Several different TYPES of bitey mermaids. Cursed gold and singing automatons. Generational trauma up the wazoo. A very fine book indeed!

By the way I relate to everything you wrote about being tired. I’m sorry you feel that way, but I’m sorrier how MANY people feel that way right now, myself included. Social media shouldn’t be onerous. If you lack the energy to engage on Bluesky, maybe it’s a sign. (I know FB exhausts me.)

בעיקר התמונות

קרן! את מתבקשת לעבור על הפיד שלי ולהשלים חוסרים.

ברור.

בשישי. חזרה בראשון כבר יוצרת לחמי בעיות בעבודה.

אלעל דחו את הטיסת חזור שלנו ביומיים (!) אז עכשיו אנחנו מחפשים מסלול חזרה חלופי

And then fed him to the dog.

Yes, even in dire emergencies. My baby #2 was out just minutes after the ambulance rolled me in. But I guess the bellybutton cut looks more dramatic on film!

BTW the c-section they performed was not how c-sections are done nowadays. They cut down from her bellybutton to her pubis. Standard practice nowadays is a much smaller lateral incision just above the pubis, at the bikini line. Much less scarring, less muscle damage, better recovery.

We were FURIOUS at her. It’s a fictional show, I know. The screenwriters decide if she lives or dies, based on dramatic impact no less than medicine. So it feels ridiculous to say she almost died, but SHE ALMOST DIED. Baby too.

Yeah, I’m triggered.

When my kiddo was 5, a little girl in his kindergarten lost her mother to eclampsia when her sister was born. It’s a real risk even today. It’s one of the main things doctors look for in pregnancy checkups. The character in The Pitt who refused all medical observation during pregnancy was reckless.