מעולה!

ממש כך.
אני מעריכה שזה לא יחזיק עוד הרבה, הריאות שלה גמורות, גם הלב ויש עוד בעיות.
אבל אם היא כבר עושה מאמץ מהצד שלה, אז אפשר לנסות לעזור. לטעמי.

נפלאות הקיום אנושי.
תודה.

לא נוכל לשכור מכשיר כזה, ככל הנראה.
אני מותשת מכל הסיפור הזה.
מדוכאת מהמחשבה שעכשיו נצטרך להילחם שיאשרו לה את המכשיר, מיואשת שהיא כזו קשה, עצובה שבגלל שאנחנו מכבדים את הרצון שלה זה עלול להיות נגדה (זה שסרבה והביעה רצון ללכת הביתה למות שם), מיואשת כי זה אומר עוד ימים בבית חולים, במידה וכן יאשרו.
אוף.

עדיין איתנו.
היום עשיתי לה שיחה של
Get busy living or get busy dying
הסמנים הם שהיא לא רוצה לפרוש, אז שתלחם באמת.
אז עכשיו שהיא מסכימה למסכה תומכת נשימה מדברים לשחרר אותה בלי. מה שיהרוג אותה תוך 48 שעות.
כיוון שהיא שינתה גישה יבקשו רופא ריאות כדי שאולי יסכים לתת המלצה למכשיר תומך נשימה.
בלי המלצה

החתול הזה קדוש

בול מה שחשבתי.
דפוקים ברמות.

האוכל, הפירות והירקות, העזרה ההדדית סתם כך באמצע הדרך, שלא לומר בזמנים קשים יותר, ספרות ושירה.
הצוות האקלקטי הרפואי בסורוקה מדגים איך אפשר להיות נורא מגוון ועדיין לתפקד מעולה.

לא התרגשתי כך מטקס הדלקת משואות מאז... אי פעם, בעצם.
(האלטרנטיבי, כן?)

דן חלוץ ציטט את ויסלבה שימברוסקה בתחילת הנאום שלו בטקס האלטרנטיבי.

האם זו קהות חושים או הנורמלי החדש?

אין לי פניות רגשית לצפות בטקס המשותף, אבל כאשר הן שרות את חד גדייא אני לא יכולה שלא להאזין ולבכות.

אוקי

אני רק מביאה דברים בשם אומרם.

פעם ראיתי סרטון של
The speech prof
בו הוא מספר איך חבר טרנס אמר לו שכאשר הוא רואה חובבי הארי פוטר הוא נורא נזהר כי אין לו דרך לדעת האם אדם זה עם הדעות של רולינג או לא.
ואם זו לא סיבה כדי להפסיק לצרוך את התכנים שלה ולהדהד אותם, אני לא יודעת מה כן.

up close and personal
מצחין ומכוער.

אבל נשר דואה זה אחד הדברים היפים והמרשימים.

אני מסרבת לגדל חיות מחמד, מיציתי את כאב הלב שבפרדה מהם, אבל אין ספק שחתול לנחמה זה ה-דבר.

(חתולה של השכנים שעברו דירה וכנקמה היא לא נשארת בבית החדש, אלא רק אוכלת שם.. שאר הזמן משוטטת, גם אצלנו)

עדיין איתנו.
האוקסיקוד לא הרדים, רק הרגיע, שזה גם טוב.
היום התעוררה עם רצון להילחם. הסכימה למסכה שמאווררת את הריאות, שרדה אותה כשעתיים. הרגישה שזה אכן עוזר לה ולכן תנסה לישון עם זה.
הריאות עדיין מלאות בנוזלים. עדיין נושמת מאוד בכבדות.
אין לי מושג לאן זה הולך.
אתמול אחרי שנפרדנו גמרתי חצי בקבוק יין.

אם אפשר, vpn

תודה 🩵

תנחומיי 💔

אוי לא

ומחד כולי תקווה שלא תתעורר ומאידך כולי תקווה שתחזור הביתה ותעשה לנו שוב את התרגיל הזה, שכבר הכינו אותנו לסוף, אבל היא התאוששה.

איזה חרא זה.

המצב ללא שינוי, עדיין זוועה, עדיין קשיי נשימה קשים.
ביקשנו ייעוץ פליאטיבי.
היא אמרה לרופאה שאין לה כוח יותר, שהיא לא רוצה את המסכה שעוזרת לה לנשום, ושהיא רוצה ללכת הביתה ומה שיהיה יהיה.
היא קיבלה איזו נרקוטיקה כדי שתוכל לישון
<

בול

לפני שהלכתי היא התאוששה קצת. גם הרופאה במשמרת ערב עודדה אותי עד כדי שביקשתי לחבק אותה (את הרופאה. שהסכימה). היום אחי איתה.
עדכן שמנסים טיפול אחר.

אין לי את החוסן הרגשי לרכבת הרים הרגשית הזו.

בשעה טובה

שישי בערב, בקושי יש פה כוח אדם.
אנסה לברר.
בכל מקרה כבר הספקתי לשאול אותה אם היא רוצה מרגיעים ותגובתה הייתה "למה?"
"אח"כ אמרה "אולי משהו לעצבים.
אבדוק עם הרופא התורן.

זו שאלה מעניינת. כי כן דיברנו על לא לעשות פעולות להארכת חיים כגון החייאה, הנשמה וכאלה - אבל עזרה אקטיבית בלסיים את החיים? לא דיברנו על זה.
בשבילה אני חושבת שכדאי לקבל כל מני משככים, אבל היא כזאת קונטרול פריק שאני לא חושבת שהיא תרצה.

אני לא יודעת.
הצוות פה לא מתייחס אליה כאל מישהי על ערש דווי. בינתיים.