זה טעים רצח

ממש כדאי לנסוע לקאזבגי

חוויות לא מומלצות: כשהכלב שלך כמעט מת. תברכו לרפואה שלמה את בולי בן מעין שהותקף על ידי קאנה קורסו בגינת כלבים

אין עלובה יותר מהסיגריה שאחרי סקסטינג

שלחתי לו נודז אבל לא סיפרתי לו שיש לי עוקבים בטוויטר. יש דברים שאני לא ממהרת לחשוף

השקט שאחרי הנודז, שאת לא יודעת אם הוא מת בקטע רע או בקטע טוב

חברה כתבה לי שאני פרסומת לתרופות נגד דיכאון, וזה הדבר השני הכי יפה שאמרו לי היום

של החיים. לנסוע, לצאת. לא בנויה לחיים של ספה

אני לעולם לא אמצא גבר שגם אוהב הרפתקאות וגם שונא סמים, הא?

רוב הזמן אני מדחיקה היטב פייק ששם לו מטרה להחריב את חיי, לא תמיד

אבל איזה כיף שחזרתי לשמוע מוזיקה.
רק חמישה חודשים של דממה, וגם החלק הזה בנפש התעורר

משחק כדורסל ראשון - צ'ק

השורה הזו רצה לי בראש כל שלושה ימים כל החיים

לי הייתה תחושה מוזרה בפה. וחלומות מהגיהנום. אבל חזרתי לחיים ולתפקוד, זה קורה בסוף!

השבועיים הראשונים מוזריםםםם

מתי התחלת לקחת?

אם תפגע בי אני אחתוך לך את הזין | סיפור קצר זה כבר לא הבית שלה, אבל גם לא לא-הבית שלה. כשהיא בחוץ היא כועסת שיש אנשים בעולם, כשהיא חוזרת היא מתפרקת. כשהיא הולכת לישון היא מקווה שהוא יחזור הביתה. כשהוא חוזר, היא מתפרקת

כתבתי, תקראו
www.ynet.co.il/dating/coupl...

אני: כמהה למצוא גברים לצאת איתם
גם אני:

הבעיה עם להיות רווקה בת 39 היא שאני כבר עושה שמאלה על יותר מדי אנשים בגלל שהשם שלהם מזכיר לי אקס

משעמם לי. צריכה סקנדל או פסטיבל )מהסוג הטוב)

מה שנקרא, עוקבת. או מה שנקרע, עוקבת

השלמתי עם החד פעמיות, לא מצפה ליותר מזה

באופן מוזר המשימה לשיעור כתיבה בשבוע הבא הוא לספר משהו בעל פה, ועל כן אני הולכת להתמודד עם הדבר היחיד שלא הצלחתי לכתוב בשום פנים ואופן ואני מפחדת לגעת בו - ולספר לכיתה שלמה למה בן הזוג שלי נפרד ממני

אמרתי לחברה שאני מפחדת להיות רווקה לנצח, והיא אמרה שאני לא מספיק חכמה בשביל זה

קרה לי דבר מוזר בשיעור.. הייתי צריכה לכתוב על מקומות, וכתבתי על כל הבתים שלי, ופעם ראשונה שהביך אותי להקריא משהו והפסקתי באמצע. פתאום הספציפיות של המקומות, יותר מרגשות - הפכו הכול למאוד שלי, ולא הצלחתי. אין לי בעיה לכתוב שאמא שלי מתה, אבל מביך אותי לכתוב - אמא שלי מתה בחדר שגדלתי בו בפתח תקווה. מוזר

עושה דברים שלא הצלחתי לעשות בחודשים האחרונים: הולכת לקולנוע. חוגגת את היכולת לשבת שלוש שעות במקום אחד, להתרכז, לצאת מהבית. ייאי

שיאללה איך שאני שונאת סופי שבוע. זה כבר לא עצב או געגוע או משהו, פשוט תחושה פיזית בגוף של אנטי כיף מוחלט

לא קיימת

ממש נכון. חשבתי על זה הרבה לאחרונה כשמשהו שקשור אליי פורסם בכל הרשתות. חברים מהעבודה ראו בטיקטוק, אבל מלא אנשים שלא שלחו לי את הקישור מפייסבוק, וזה היה הרבה יותר אנשים

מעוניינת להחליף התקפי חרדה של חמישי בלילה תמורת מישהו לפלרטט איתו