הבן דוד הקטן והמעצבן

הייתי אמורה לחזור למשרד אחרי חודש ומשהו אבל לוקה החליטה לשלשל כל שעתיים במקום

של ישראל, לא יכולה לעקוב אחרי הטמטום של כולם

אחת המלחמות המטומטמות ויש תחרות קשה

וידוי: אני אוהבת עוגת הבית תפוזים

האובססיה הבלתי נגמרת של ישראלים למנגל לא מפסיקה להפתיע (ולעצבן) אותי. כמובן שזה מרים את הראש בעיקר בחגים חילוניים/חול המועד. כל 100 מטר, מדרכה או דשא, או לפעמים בחניה, מנגל.

מזל טוב!

הרכבתי מדפים במחסן והעברתי חלק מהבלאגן מהרצפה לבלאגן על מדפים. הפרוייקט הבא זה להרכיב את השולחן שקניתי לפני שנה וחצי להחליף את השולחן שקניתי ביד שניה לפני 20 שנה.

סידרתי את המחסן שלי (חדר בדירה) ובצער רב החלטתי לזרוק את המוצ׳ילה שלי (שהשתמשתי בה לאחרונה ב2013). שמתי אותה למטה על המדרכה למקרה שמישהו ירצה, ואז חשבתי שהשכנים ההיסטרים שלי יתקשרו לחבלן אז הודעתי להם חגיגית בקבוצה של הבניין.

הולכת בשטחים פתוחים

הכי כיף כששערה של לוקה נתקעת לי בגרון

מתי נחצה המחסום הזה של הנימוס הבסיסי של לשים אוזניות כשמקשיבים לדברים? זה מדהים אותי שאנשים לא חושבים פעמיים על להשמיע דברים מהטלפון (כוללת בזה גם שיחות בספיקר)

בלימבו כי לא בא לי לראות כלום אבל רוצה משהו שיסיח את דעתי.

היום לא היתה אזעקה שהעירה אותי אבל שליח התקשר אלי ב 7 וחצי בבוקר!!! למה??? לא עניתי והוא השאיר ליד הדלת, בשביל מה אתה צריך להתקשר פשוט תגיע חזוס.

אתמול ממש פינטזתי על זה חצי בחלום כשנרדמתי. ואז 20 דקות אחר כך ירדתי למקלט בפעם ה10.

שמתי פותח סתימות במקלחת ושכחתי ממנו 10 שעות בבית סגור ועכשיו אני בהתקף חרדה מטורף גם שדפקתי את הצנרת וגם שאני ולוקה הולכות למות

מה זה עוד 160 אלף על מיליון שכבר פינינו

חוץ ממחסור חמור בשינה, הנזק הכי גדול מהמלחמה עבורי זה שחזרתי לטוויטר ויותר גרוע, גוללת בלי סוף ב for you

למילה הבלתי נסבלת, קונספציה, נוספת עוד אחת, חוסן.

אז נמות

למה פעוטות כל כך אוהבים לצעוק ללוקה בפרצוף

במקלט, השכנים שלי מראים לי תמונות של הכלבים של הילדים שלהם. הרבה יותר טוב מתמונות של נכדים

הדובדבן על הקצפת, נתקעתי במעלית האזעקה עם עוד 2 שכנות וכלבה (עכשיו בחוץ, לא היתה קליטה)

יש לי דרכון זר. אבל גם בלעזוב את הארץ אני כישלון.

כי זה לא יסתיים עם הפלת המשטר או ביטול היכולות הגרעיניות והמנהיג יותר קיצוני מקודמו והמלחמה הזו רק ממחישה להם כמה הם צריכים גרעין

היה יום של כישלון חרוץ בעבודה, הפסדתי מלא כסף על נפט, לוקה אכלה משהו ברחוב שלא ראיתי ואני דואגת שהיא תמות והמלחמה הזו מקרבת את הפצצה הגרעינית לראש שלנו. קרובה לדמעות. (האוטוקורקט תיקן לי לפיצה גרעינית אז היה חיוך רגעי לפחות)

Schrodinger's war

ברור שלסוע! מאחלת לכולם שיוכלו להנות מהחיים, גם אם שלי חרא

לפעמים אני תופסת את עצמי באמצע שיחה של שעה שכולה בראש שלי

ביום שישי פינינו דברים מבית ילדותינו שהולך לעבור פינוי בינוי. הוצאתי את כל הדיסקים שלי (יותר ממה שזכרתי) והאחיינים שלי ביקשו לקחת אותם.זה הויניל החדש? בונוס תמונה של הילדה החמודה שהייתי