כל פעם שאני חושבת על ניל גיימן ומעשיו הנוראיים (תעשו גוגל) זה אשכרה כואב לי פיזית. לא יכולה להסביר את זה. לאיש וליצירתו משמעות מאוד גדולה עבורי והמעשים האלו לא נסלחים.
לכבוד העונה (סרט) החדשה של 'בשורות טובות' חזרתי להרהר בדבר, ואני עדיין זועמת. אבל ברור שאצפה בזה ובכל דבר שקשור לזה. ועדיין :(
בעלי מצא ספר של פו הדוב במצב חדש והסתבר שזה הספר הכי טוב בעולם וזה שינה את החיים של כל המשפחה, במיוחד של הילד הגדול שכל חייו סובבים סביב פו וחבריו וגם מאז נוספו לבית עוד ספרי המשך, סרטים, בובות ואנחנו גם מתכננים טיול לאנגליה בעקבות הספר. כמובן שבעלי גם הזמין כמה עותקים של הספר לחלק לחברים.
אני ובעלי עם גישות מנוגדות לתגובה על צרחות של ילדים:
אני: צורחת בחזרה
הוא: שר שירים ומתעלם לחלוטין מהצרחות.
לא יודעת כבר מה עדיף.
אבל מישהו ששר שירים ברצף במקום כל תגובה אחרת זה גם די מעצבן.
לילד שלי יש שיטה מיוחדת לעשות דבר מסויים - נגיד חסרה לו איזו דמות או בובה להצגה/ מופע/ משחק דמיוני כלשהו אז הוא מצייר אותה על דף והיא הופכת לדמות עצמה ואז הוא יכול לעשות את ההצגה עם הציור.
היום הוא לימד את אחותו לעשות את זה וצייר לה את הבובה שהיתה חסרה לה להצגה שלה (הבובה בטח תימצא מחר איפשהו בבית)
באמת, לא נשאלתי האם אני מעוניינת להגר למקום אחר? האם ממש דחוף לי להשאיר את ההורים שלי מאחור כדי שלא ייפגשו את נכדיהם לעולם? האם נשקלו כל האפשרויות הסבירות של מה זה אומר לגדל שלושה ילדים שאחד מהם אוטיסט במקום זר? מבינה שאנשים דואגים, אבל לשאול בכל פגישה 'נו מה עם הדרכונים הזרים' זאת לא הגישה הנכונה
יש גורם במשפחה הקרובה שלוחץ בקטע די מעצבן, שנשיג, במיוחד לילדים, דרכונים זרים כדי להכין 'תוכנית בריחה מהארץ' (זה הצד במשפחה שאין לו דרכונים זרים), לא בגלל הטילים, בגלל הפאשיסטים. יש לי, אגב, אפשרות לאזרחות אירופאית, אבל הדרך שבה האדם המדובר מדבר ולוחץ מרגיזה אותי בצורה שאני לא יכולה להסביר.
לכל הורה מותר להתלונן. זאת זכות בסיסית
מה לגבי צרחות מיוחדות?
חופרת בעיקר
בצפירה בדרך כלל נהוג לעמוד ולחשוב אבל לא חייבים. ושזה נשמע אחרת מאזעקה שבה הולכים למקלט ובכל מקרה הוא יהיה בגן בזמן הזה.
הוא שאל מה זוכרים אז אמרתי שבעיקר אנשים שמתו ושאפשר לדבר על ההיסטוריה של ישראל. הוא אמר שהוא רוצה לזכור את סבא רבא שלו, ואמרתי שזה רעיון טוב.
אני סך הכל מאוד גאה בעצמי על ההסבר.
היום בפינת ההורות, איך מסבירים לילד את תקופת ימי הזיכרון והצפירות.
לבן 6 הסברתי ככה - יש שני ימי זיכרון, מחר זה יום השואה שמיועד לזכור דברים שקרו לפני מדינת ישראל, שבוע הבא זה יום הזיכרון שמיועד לזכור דברים שקרו אחרי הקמת מדינת ישראל ואחרי זה חוגגים את יום העצמאות שזה מתי שמדינת ישראל קמה.
האם זה הזמן לצאת מארון הבגדים ולהכריז לכולם שהמקצוע שלי זה 'תופרת', או לחכות עוד כמה שנים כדי לאבד לתקווה לחלוטין לחזור לשוק העבודה כשכירה ואז להכריז שהמקצוע שלי זה תופרת?
אז כן, זה במקום דברים לא חשובים כמו שירותים, וארוחת צהריים אבל זה כל כך חריג בחמידותו שלא אכפת לי. רוב האינטראקציה שלהם היא לריב מכות, לקפוץ אחד לשני על הראש, למשוך חפצים ולצרוח 'זה שליייייי' ו'היא לקחה לי....'
זה לקח רק חודש וחצי של מלחמה והתחרפנות טוטאלית בבית פלוס הרבה בלואי, אבל הילדים שלי סוף סוף משחקים ביחד במשחק דמיוני שבו אנטיכרייסט הוא דוד שלוקח את פחמימה תלונה פארק והם בונים מתקנים מהספה ומתגלשים עליהם והוא אומר דברים כמו 'כשהייתי ילד גם אני אהבתי להיות ברכבת הרים'...
מתכתבים על עניינים חשובים - קניות, לו"ז, אם צריך משהו דחוף, מתי חוזר, מתי בא, כל מיני כאלה.
זה מדהים, לא ידעתי את הפרט הזה
איפשהו הלכה לי לאיבוד המילה 'חיתול' למי שאין ילדים בגיל הרלוונטי, מדגישה שהכוונה לחיתול ולא לגמילה מסמים למשל.
מתוצאותיה המפתיעות של המלחמה:
1. פחמימה החליטה על דעת עצמה להגמל. בינתיים עוד לא הכי תפסה את העניין אז כמובן שהמון כביסה.
2. אנטיכרייסט משחק עם השכנים במקלט במשחקי קופסה, הוא תפס ממש מהר משחק שמיועד לילדים בני 10 (הוא כמעט בן 6)
3. הפכתי למלכת המכפלות של השכונה.
4. הילדים שלי אוהבים בלואי עכשיו.
מה שהכי משגע אותי בפחמימה בת ה 3 זה שאין שום דרך סבירה לטפל בה - למרוח קרם, לקנח את האף, לחפוף, צחצוח שיניים הצלחה חלקית בלבד. לפחות התחילה לקחת תרופות מרצונה כי מבינה שזה עוזר לה. כל דבר אחר זה כמו קרב אגרוף.
הבעיה - הגנטיקה של עור רגיש לא לטובתה. היא חכמה מדי אז לנסות לעבוד עליה לא עובד.
עצות?
האם ילדים בני 3 - 6 אי פעם עוצרים מהמשחק/ סיפור/ עולם דמיון שלהם לטובת דברים חשובים כמו אכילה/ שירותים ובמיוחד שינה?
כי התעייפתי
סירייסלי, ירדתי למקלט! מה הקטע?!
לי יש יותר מ 40, חלקם זה הניוז לטר שלך כנראה
ברשימת האנשים הכי מעצבנים נמצאים אנשים שרואים כוס קפה חמה מלאה מונחת רגע על השיש ויש להם את הדחף התמוה לשפוך אותה כי ממש דחוף להם למלא את המדיח, ואז אומרים לך - תכיני חדשה!
(במקום להכין לך בעצמם ולהודות בטעות)
כנ"ל גם לגבי כוסות עם תה, או משקה אחר.
לא זורקים שתיה של אנשים אחרים 😡
אנחנו אוהבים שמות חקלאיים
חשבנו על זה, אבל דומה מדי לשם של הבת 3 שלי.
אם לא היינו נגד שמות לועזיים לגמרי מתאים
אפשר בהחלט גם כאלה
לאן היא נפלה? אני במתח...
אוהבת את שניהם.
נפוץ מדי. לפחות לשלוש חברות שלי יש בת ועוד שניים עם בנים, כולל במשפחה המורחבת