ממולאים וסלטים של רפי כהן הם ספרי חובה

כשהמלחמה התחילה התינוקת שלי עוד לא היתה בתכנון. עכשיו אנחנו חוגגות ביחד במאהל החטופים בירושלים ואני מסבירה לה שכל הילדים הולכים הביתה לאמא שלהם

ובאופק כבר ראינו בשמיים סילונים של טילים עד שבסוף כבר התפוצצתי עליהם ואמרתי לאחד הרכבים שעצר לשאול שהשאלה הנכונה היא לא מה אנחנו עושים פה אלא מה הם עושים פה ולמה הם לא לוקחים את עצמם וטסים לעוטף

בדיוק היום התעקשתי לספר שוב לפרטי פרטים את היום הזה לחברים כדי שזה לא יהפוך למשהו שלא מצליחה לדבר עליו. ממש זוכרת איך עמדנו בצד שדה שאסור לנו להיכנס אליו כי יש צו אלוף עם פלסטיני בעל מוגבלות שהשדה שלו ושוב ושוב עצרו לידינו רכבים צבאיים הציקו ושאלו מה אנחנו עושים פה

בהחלט

לא רוצה להלשין אבל יש היום טור בהארץ של פלסטינית עזתית והיא קוראת למצב ״מלחמה״. מסכנה צייצנים אמיצים בטוויטר הולכים לקנסל אותה.

מה אני חייבת להספיק עם התינוקת/לעצמי לפני שחוזרת לעבוד ונגמרת ״חופשת״ הלידה? שוט

צריכה למצוא לתינוקת מסגרת לשנה הבאה. מבקשת בקבוצה של פרי-ג׳רוזלם המלצות למטפלות בעיר. מקבלת בפרטי עשרות טלפונים של פסיכולוגיות.

אנחנו עוד לא שם גייז. עוד לא הספקתי לדפוק אותה.

🙏🏽 תודה לא מסוגלת להביא את עצמי לפרסם גם פה כרגע

זה גם נכון

ציינתי סרטים ספציפיים בשרשור. אני מתכוונת לסרטים מסוג מאוד מסויים משנות ה80 וה90

המשפטים שכתבת לא אומרים כלום. זה לא קרב ולא ויכוח זה דיון על נושא נחמד וקליל באינטרנט בוא תנסה להגיב בעזרת הצגת עמדתך המבוססת בנושא במקום להגיב ב״כן בטח״ כי זה באמת לא אומר כלום

עדיין. מה

מה

אנימציות בעיני אבל זה קטגוריה נפרדת ולגמרי קסם יכולה להבין למה זה עובד

נראה לך שאלה מראים ניו יורק מופלאה יותר מניו יורק למשל של ביג?

רוב הסרטים העדכניים באמת מראים את ניו יורק או לוס אנגלס ובעיני זה הרבה פחות מפתה מאמריקה של סרטי הילדים של פעם. איזה סרט למשל ממש קנה אותן?

נראה לי שתמיד היו במקביל סרטים ביקורתיים לתרבות האמריקאית אבל היום גם בסרטים שמוכרים את החלום האמריקאיים ואינם ביקורתיים אמריקה מכוערת

ברור שגם אני השתנתי ולא רואה כמעט יופי בתרבות האמריקאית אבל גם הסרטים השתנו. הם מראים לרוב אמריקה שהיא לא ממש אמריקה. פרשנות פלסטיקית של מה שפעם היתה תרבות תוססת ולעיתים קרובות היא מכוערת ובכלל לא עושה חשק

כשראיתי אותם קינאתי בילדים ובני נוער שגרים בפרברים האמריקאיים בבית עם מדשאה גדולה בחזית, נוסעים על אופניים ממקום למקום במרחבים בלתי נגמרים, אוכלים קורנפלקס וממתקים ומאכלים שלא לגמרי היו ברורים לי אבל נשמעו מפתים ויש להם הרפתקאות מדהימות ממש מחוץ לדלת של הבית.

כנראה יותר קרובה למציאות ובשום מצב לא עושה חשק לחוות את התרבות והמקום.

אני חושבת על סרטים מילדותי שמבחינתה זאת היתה אמריקה - שכחו אותי בבית, אי.טי, הגוניס, מיסטיק פיצה, סרטי ג׳ון יוז וכולי וכולי סרטים שהם סתם על שום מקום מיוחד באמריקה אבל הם הכי אמריקה שיש.

חותכת חד פה לפיד קולנוע כי פה זו הפלטפורמה שאני מתנסה בה בתכנים חדשים. מחשבה שאני מסתובבת איתה תקופה. פעם סרטים על אמריקה היו על אמריקה אמריקה, לא היו יורק או לוס אנג׳לס אלא סתם על פרברים באמריקה והם עשו את אמריקה כל כך יפה וגרמו לי לרצות גם והיום בסרטים אמריקה כל כך מכוערת

לא יודעת אם היא מזהה את מהרחם אבל נראה שהיא נרדמת לא רע בעזרת חזרה על סיסמאות של הפגנות.

עובד טוב במיוחד:
1234 occupation no more
5678 Israel is apartheid state

גם אהבה אבל פחות הרדימו:
למה הם עדיין בעזה?!
מן סילוואן לבילעין חורה חורה פלסטין

❤️

When you didn’t get the memo about the dress code

זה אגב משהו שאת לא צופה טרם לידה. את מוכנה ויודעת שאת הולכת להתמודד עם טנטרומים. אף אחת לא טורחת לעדכן אותך שבתקופה הראשונה אחרי הלידה אלו יהיו טנטרומים שלך.

סיבת הטנטרום*: נגזר על התינוקת לגדול והיא לא תישאר פצפונת לעד.

*שלי 😭

אין לי יותר מוטיבציה לכתוב ברשתות חוץ מאת הדברים שכן הייתי רוצה לכתוב ולא יכולה

אוי לא. התינוקת שלי נעצרה בהפגנה.