ספרו את זה לאוניברסיטה לא לי!

אין לי פואנטה גדולה מדי כאן. אולי אזהרה כללית לגבי מה קורה בראש אחרי גיל 40, והדרכים הקטנות שאנחנו פתאום שמים לב לפעמים שמבחינות מסוימות אנחנו כבר אחרי השיא שלנו. ואולי שתראו, איזה כיף לי ואיזה פריבילג אני שאלו הצרות שאני מתלונן עליהן.

לפני שבוע הורידו את המחלקה שלי מהקומה ה-14 של הבניין לקומה ה-12, לחלל חדש שהחברה שלי בדיוק שיפצה ופתחה. יש כאן ריח חדש, הכל נקי ויפה, אני מרוצה מאוד.

הבעיה: מכונת הקפה הטובה נמצאת בקומה 13, ופור-דה-לייף-אוף-מי אני לא מצליח להכניס לראש שעכשיו בשביל קפה צריך לעלות קומה ולא לרדת קומה. כל השבוע מתבלבל

אז אני מתחיל להבין שכל בוקר עכשיו יהיה בהרגשה של ״אה, אז *היום* הפקקים האמיתיים חזרו, עד עכשיו היה רק טריילר״ רק כדי לגלות למחרת שהזמן בכבישים שוב מכפיל את עצמו.

היום לקח לי קצת יותר משעה להגיע מהבית למשרד. בתחילת המלחמה הדרך הזאת לקחה 15 דקות. לפני המלחמה 30 דקות היה נחשב די פקוק. כיף פה

מעלית השבת בבניין שלי גובלת בדירה שלי, והצפצוף המעצבן שהיא עושה כשהדלתות שלה נסגרות חודש לי לתוך הדירה וזה די מעצבן. מנסה להבין איך בדיוק נראה הזמזם עושה את הצפצוף הזה כדי לעטוף אותו בצמר גפן כדי לנסות להחליש קצת את המטרד ופשוט לא מצליח למצוא שום מידע לגבי זה. איזה מעצבן.

וואו איזה מוזר זה לקבל תמונות מהגן פתאום

תכלס כשאני חושב על זה - רופול *מוציא* אלבום חדש. הוא דראג קווין, לא טרנסית!

השנה 2026. המזרח התיכון עולה באש. ארצות הברית מתפרקת בפנים ומבחוץ. הכלכלות בכל העולם מתרסקות. המלחמות שוב באופנה. האנטישמיות שוב עולה. ורופול מוציאה אלבום חדש.

מצד שני פרק חדש של הישרדות ארה״ב היום, מצד שני אחרי ההדחה של שבוע שעבר העונה הזאת הפכה להרבה פחות מעניינת.

עדיין מניח שיהיה כיף לשקוע לאסקפיזם הזה כשסוף סוף אמצא לזה זמן

(קצת ראנדומלי אני יודע אבל החלטתי לנסות לחמוק מהלחץ של החיים כאן על ידי התמקדות ביופי של מוזיקה ובינתיים זה יחסית עובד בין האזעקות מה אני אגיד)

איזה שיר יפה זה ״יש לך מקום״ של יוסי בבליקי

איפה כך הרכבות יעשו מפגש רכבות עכשיו לעזאזל??!?!!?

כמו כן אני יודע שחתולים שיושבים על הברכיים שלנו בזמן שאנחנו עובדים במחשב זה בייסיק, אבל לזריזי חסרה רגל קדמית אחת וזה מאוד מקשה עליו להתייצב על משטחים לא ישרים, כמו למשל ברכיים של אנשים. אז זה כבוד גדול!

בפעם הראשונה מאז האימוץ, זריזי החתול בחר לבוא לשבת לי על הברכיים בזמן שאני עובד במחשב.

זה כל כך מרגש שסלחתי לו על זה שאחרי דקה של ישיבה שקטה הוא התחיל לנסות לנשוך לי את הידיים

עברו בדיוק 20 שנה מאז שיצא ״על המשמרת״, אלבום הקאמבק של פורטיסחרוף שלדעתי גם מסמן את הפסגה האמנותית של שניהם.

20 שנה.

הוא עדיין מרגיש לי כמו ״האלבום החדש שלהם״.

זה יום המחלה הראשון שאני לוקח מאז תחילת המלחמה ובתכלס אני חושב שמגיעה לי על זה מינימום מדליה

ישראלים לא המציאו את הקונספט, אבל סדרות (וסרטים) ישראלים ממש ממש חזקים בו מאז ומעולם, לדעתי באופן כללי הרבה יותר מבארה״ב ובריטניה שעדיין מנסים להראות לנו פה ושם למה הדמויות שאנחנו אמורות להזדהות איתן הן טובות, מוסריות ונחמדות. בארץ משום מה מצפים שנזדהה עם הטיפוסים הכי מגעילים בעולם. מוזר

משני הפרקים הראשונים של ״כל האמהות משקרות״ מאוד נהנתי. היא היתה מרעננת, משעשעת, כיפית. אבל הפרקים המשיכו ובעוד כמות ההייפ הכללית הלכה וגברה, לי הלך וירד מהסדרה הזאת, שהתפתחה להיות עוד סדרה ישראלית סטנדרטית בו כל הדמויות מגעילות, משקרות, בוגדות ופוגעות אחת בשנייה כל הזמן וללא הפסקה.

הטעות הבסיסית שלך היא לחשוב שהמלחמה הזו הולכת להסתיים מתישהו

אני חושב שהיה אפשר להבין שלא מדובר בעפרון הכי מחודד במקלט (או לא הבוט הכי מחודד ב... לא יודע, בקלמר של הבוטים?) כבר ברגע שאותה בחורה שכנראה קוראים לה ״לאה״ בחרה לפתוח יוזר בטוויטר שמתחיל בשם ״רות״.

ניסיתי, אבל באמת שאין לי שום דבר חכם או מעניין להגיד על זה שאני נמצא במשרד עכשיו.

לא יודע מה דעתי בעניין. לא יודע אם אני מעדיף לעבוד מהבית או מכאן. לא יודע כלום כבר. רק יודע שהכל מתיש, מתסכל ונמרח - ושהכי חשוב: אני לא באמת סומך על האנשים שמנהלים את כל המערכה הזאת ובאינטרסים שלהם :(

והיום היא בת 10, שזה גיל די מופרך לטיפוס שרק הרגע יצא מהבטן של אמא שלו והיה הדבר הכי קטן וחסר אונים בעולם.

יאללה. מתחילים את העשור השני של ההורות. מניח שהוא יהיה שונה מהראשון, אבל גיוון זה טוב.

היום, לפני עשר שנים בדיוק, יצאתי בבוקר לגינת הכלבים עם דיפסי. בזמן שהיא שיחקה עם חבריה, אני תהיתי אם בפעם הבאה שאצא עם הכלבה כבר אהיה אבא.

עבר עשור בדיוק. דיפסי כבר לא הולכת לגינת הכלבים, היא הפכה לעצבנית עם זקנתה ופחות מסתדרת עם כלבים אחרים.

לירי אכן נולדה, והפכה לילדה הכי אדירה בגלקסיה.

>>

סיימתי להתקלח על השניה שהגיע ההתראה בטלפון, אז החלטתי שעל אפם ועל חמתם של האיראנים אני אשאר לנגב את המקלחון במגב בקטן הזה כי אפילו המלחמה הזאת לא שווה אבנית

אז תגידו, כל הסיפורים האלה מהשבועיים האחרונים על כל הסוכני AI האלה שעושים כל מיני בלגנים בעזרת גישה למק מיני או משהו כזה (סטייל ״המתכנת לא קיבל את ההצעה של הבוט אז הבוט שלח לכל החברים שלו מסמך שמשחיר אותו), כמה אחוז מהם לדעתכם זה אמיתי, כמה הגזמות-שמבוססות-על-אמת וכמה אחוזים שקרים מוחלטים?

האלבום החדש של שלום גד מאוד יפה ומאוד מעניין

הופה. כמו כן - זה הבית שלי!!!

חתול מוזר

בשולי הדברים: קונסולת האמולציה הניידת החביבה שהזמנתי הגיעה בתחילת השבוע לשדה התעופה בהונג-קונג, ומאז היא תקועה שם, מחכה לעלות על מטוס שיביא אותה אליי. עושה רושם שהתקווה לשחק מחדש כרונו-טריגר בממ״ד כבר לא תספיק להתגשם במלחמה הזאת :(

לפעמים אני נזכר שיש עדיין המירוץ לדראג של רופול. מוזר מאוד.