הזמן להתקדם, אבל שוקע בשיט של העבודה והמצב במדינה ולא נשארת בך טיפת אנרגיה לעשות משהו שישנה את המצב.
אתה יודע שהפתרון נמצא בידיים שלך, אבל כבר הפסקת לקוות ועכשיו אתה עצוב וכואב ולא באמת יודע מה לעשות עם זה.
תחזיק מעמד ואל תאבד תקווה
הצלחת לשחרר והמחשבה עליה מכאיבה.
לפני המלחמה דווקא זזת קדימה.
התנועה בצד המקצועי הביאה גם לתנועה רגשית, אבל ברגע שהכל קפא, גם התנועה הרגשית פסקה.
והכי רע זה שאין לך כח להילחם בזה.
אתה נכנס ללופים של המחשבות הרעילות ולא מוצא משהו להיאחז בו כדי למשוך את עצמך החוצה.
בכל יום אתה אומר לעצמך שהגיע >>
כואבת במיוחד.
יש לך קרוב ל-50 מאצ'ים בטינדר ואתה לא מסוגל להתחיל שיחה עם אף אחת.
אפילו סטוץ לא היה לך מאז הפרידה, כי אתה עדיין רוצה רק אותה ואתה אפילו לא מצליח להבין למה.
רוב הזמן לא היה לך טוב שם ולא כך אתה רוצה שמערכת יחסים שלך תיראה ואתה יכול להגיד בלב שלם שאתה לא רוצה לחזור לשם, אבל עדיין לא>>
נוט טו סלף: אתה יכול לספר לעצמך שאתה בסדר, אבל בפנים אתה יודע שאתה לא.
יום רודף יום ואתה מרגיש תקוע במקום.
אותה עבודה, אותו שכר וכשקמת ועשית צעד משמעותי ואמיץ, הגיעה המלחמה ושמה את הכל בסטנדביי.
אותו כאב של לב שבור שרדום רוב הזמן אבל מתעורר מדי פעם ונותן כאפות. בסופ"ש האחרון זו היתה אחת <<
אמא בבית החולים כבר כמעט שבוע ועדיין לא מצאו ממה הצהבת החריפה.
אתמול בערב עשו MRI ואנחנו מחכים לתוצאות.
חוסר הודאות והסטרס גומרים אותנו.
בעבודה מתחשבים, אבל המשימות ממשיכות להצטבר ואני כבר לא יודע מה לעשות קודם, אבל עם זה נתמודד
מקווה שהיום נקבל תשובות טובות ונשכח מהשבוע הזה.
מסכים עם שתיכן
לי מרגיש לי מאוד הוגן כלפי הבחורה.
לא מתיימר להתייפייף ולהגיד שזה השיקול העיקרי, אבל גם זה שיקול
>> מהזמן לא היה לי טוב בה, אבל מה לרציונל ולרגשות?
היום אני מתגעגע.
זה לא כייף בכלל.
שלוש שאלות שאין לי עליהן תשובה היא:
1) למה אני מתגעגע? (לא why, אלא what am I missing to?)
2) למה לא בא לי להתחיל שום דבר?
3) למה הגעגוע שבין לבין לא קיים, מתעורר רק כשאני מכיר מישהי חדשה?
זו הפכה להיות רוטינה:
מכיר מישהי שמוצאת חן בעיני וקולט שגם מצדה יש עניין —> התלהבות של כמה שעות —> ההתלהבות יורדת ולא בא לי להתקדם —> עוצר לרוב עוד לפני שמגיע לדיבור על דייט (לרוב לא מגיע לשלב השיחה)—> גל געגוע לאקסית.
אין בזה שום היגיון
לא מתגעגע לזוגיות הזו שלפחות בחצי>>
כשסיימנו את עיסוקנו לא רחוק מאיכילוב והחלטנו ללכת לככר החטופים, גוגל מפות החליט שזה הזמן להומור חולני
מסתבר ששיבושי ה gps משפיעים גם על טינדר…
לא בספוטיפיי
אני באפל מיוזיק
היה ״הילד של המחנה״, ילד קטן עם תלתלים ארוכים שהתרוצץ בחדר האוכל ושיגע במובן החיובי את כולם.
לצערי הכרתי אישית אנשים שאיבדו את חייהם במלחמה האחרונה, אבל דווקא הפוסט הזה שפרסם החשבון הרשמי של המחנה היום בלילה על בחור צעיר שראיתי לאחרונה כשהיה בן 8, מכאיב ברמות הקשות ביותר.
מתפלל להחלמתו
מי שמכיר אותי יודע עד כמה קיץ 95 וקיץ 96 כמדריך במחנה רמה ניו אינגלנד היו אירועים מכוננים בחיי בהרבה מובנים.
ידידה צבעוני היתה ראש המשלחת של המדריכים הישראלים במחנה ובעלה אורי ניהל את הפעילות באגם ועד לפני שנתיים היינו בקשר בכל חג ויום הולדת.
יואב, שהיה אז בן שנה וחצי ושנתיים וחצי בהתאמה
אכן
האזור של צבי הנחל
עד לפני שנתיים כשעבדתי בעבודה הקודמת זה היה המקום שהייתי נמלט אליו אחרי ארוחת הצהריים לכמה דקות של ניקוי ראש.
עכשיו הייתי בביקור באזור וקפצתי גם לכאן.
חצי שעה מול הטבע ונהיה סדר בראש
הולך ברחוב
רואה תפרחת ירקרקה יפהפיה זרוקה על הרצפה.
מברך מכל הלב את הסטלן שהפיל אותו ולא שם לב
ליתר ביטחון מתכופף כדי להסתכל מקרוב לפני שאני נוגע…
כנראה כלב שאכל הרבה פטרוזיליה …
להכיר את אהבת חיי ליד האקסית?
זה יכול להיות משעשע, אבל פחות נראה לי…
זה עוד בסדר, לי פעם אמרו על בתגדולה: היא דומה לך אבל איזה יפה היא
רק אם יש לך ממ״ד😜
הוזמנתי לג׳אם מצומצם בחמישי ואישרתי הגעה.
היום התברר לי שגם האקסית מגיעה, נו טוב…
שעה אחרי זה התברר שמישהי שכועסת עלי תהיה שם.
יהיה מעניין…
מצפה
כביש הערבה מרדים אותי
עוד נקודה מרתקת בעיני:
דווקא יפן שנחשבת למדינה שעובדים בה קשה, עם היררכיה ניהולית ומשמעת עבודה מאוד קשוחה, עובדים הרבה פחות מהממוצע והפריון שם נמוך.
המסקנה: הפריון הכי גבוה לא מושג על ידי עבודה סביב השעון משמעת ברזל וכח אדם זול.
הפריון הכי גבוה מושג במדינות בהן העובדים הכי מאושרים
שימו לב לקצוות: המדינות שעובדים בהן הכי מעט, הן אלה בעלות הפריון הכי גבוה (למעט ארה"ב ואירלנד).
לא פחות מעניין - במדינות אלה השכר הממוצע גבוה.
ישראל מקום 5 בעולם בכמות שעות העבודה 1894 שעות שנתיות לעובד כשהממוצע של כלל המדינות הוא 1767 - אם היתה לכם תחושה שאתם עובדים יותר מדי ובכן... אתם צודקים<<
בדיון מעניין שהיה פה העליתי את הטיעון כי במדינות שעובדים פחות שעות, הפריון לשעת עבודה גבוה יותר.
עכשיו זמן ההוכחה.
הגרף מדרג את המדינות משמאל לימין לפי כמות שעות העבודה השנתית הממוצעת לעובד (נתוני ה-OECD לשנת 2019)
העמודות את הפריון לשעת עבודה.
מודגש בצהוב: ממוצע ה-OECD
המסקנות חד משמעיות<<
ממתין לדיווח🙂
רק תקפידו שהציפה הפוכה כשאתם מתחילים
איך אתם עוד לא מכירים את הטריק הזה?
כבר 7 שנים שרק ככה אני שם את הציפה…
youtu.be/EFOhjljieqs?...
את שתי החברות הכי טובות שהיו לי בחיים הכרתי בטוויטר, אבל ביקשת דרך קטנה אך משמעותית:
סקר שעשיתי אם לעשות קרחת או להשאיר את השיער.
לנשים בלבד.
מאז לא מוכן לוותר על הקרחת
ולתחושת הבאסה והבדידות האינסופית נוספה גם אשמה.
מי אני שאתלונן על החיים שלו בתקופה הזו?
יש לי עבודה לא מספיק מתגמלת, אבל עבודה מסודרת היא לא עניין מובן מאליו עכשיו.
מרגיש מאוד לבד, אבל יש לי משפחה וחברים.
תנופת העשייה שהייתי בה נעצרה, אבל אני בעשייה רוב היום.
רוצה לעשות הרבה יותר