אם מקלידים canada בעברית יוצא ״בשמשגש״ שזה בפרסית ״טוב שברחת״

מוזר לי להתנהג ״כרגיל״ כשהמשפחה והחברים שלי מבוהלים במקלטים, אבל עשינו את זה בשביל הילדים שלנו ולראות אותם מתנהגים כילדים וישנים בלילה שווה הכל

לילדים אין מושג מה קורה בישראל ואני כל כך שמחה על זה

לא יודעת אם זה בגלל שהמצב ביני לבין הבנזוג כל כך טוב וסקסי שלא בא לי דייטים בחוץ או שבאמת אין לגברים שפגשתי לאחרונה שום game אבל לראשונה מזה המון זמן נמאס לי קצת מלפגוש א.נשים אחרים. ואולי זה גם הפיאמס. קיצור נבדוק בעוד שבועיים.

אני שונאת את הסמל של מפת ארץ ישראל/פלסטין השלמה.
‏לא משנה אם אלה ישראלים או פלסטיניים, ללכת עם תליון כזה או להשתמש בזה לגרפיקה בשביל להזדהות עם מאבק של צד כלשהו - זה עושה לי בחילה. זה סמל של לאומנות שמנציח את הסכסוך ואת קדושת האדמה שמנצחת את קדושת החיים.

זה רמי קליינשטיין!

How do you do fellow kids?

היינו במסיבה אתמול ולקחתי פטריות. לא הרגשתי כלום חוץ מדרופ היום בבוקר. אני רוצה את הכסף שלי בחזרה

ליידי גאגא בספטמבר בדיוק כשהאחיות שלי באות לבקר!!

מה שמדהים אותי בפולי כל פעם מחדש, זה שכל אינדיבידואל או זוג קובע לעצמו את הגבולות ודרך החיים, אין סיפור אחד זהה למשנהו, אין הכתבה של חוקים ע״י החברה, יש חופש לחיות כמו שרוצים. זו אנרכיה אמיתית וטהורה וזה מהמם.

כל יום מכריזים על עוד הופעה בטורנטו בקיץ ואני לא יודעת במה לבחור כי זה יקר ואני רוצה לראות את כולם

הנאום הקטן הזה שאני נותנת לכל מי ששואל/ת אותי מאיפה באתי, הוא ממש מבחן טוב למי שעומד מולי. אם אין אמפתיה והבנה כלפי מה שעברתי *וגם* למאבק הפלסטיני שאני דואגת לציין את מיקומי ביחס אליו פחות או יותר, פשוט לא יהיה לזה המשך

מאץ׳ עם גבר ממוצא לבנוני עם אבטיח בפרופיל.
‏אני: היי, אתה חמוד, גילוי נאות אני מישראל ואני מתנגדת למלחמה וג׳נוסייד, כותבת לו פיסקה מושקעת מנוסחת לעילא ולעילא.
‏הבחור: cool, but can you host?

יוצאת בטורונטו עם גבר ממוצא ג׳מייקני שגדל בברוקלין. חוץ מזה שזה מדהים ושהוא חמוד מאוד, שלחתי לו פלייליסט של גרוב ישראלי שאני חושבת שיש לנו סיבה להתגאות בו והחלטתי לשתף אותו גם כאן

open.spotify.com/playlist/1I1...

אהההה איך זה קרה לנו??

(אני הולכת להיות בת ארבעים באוקטובר 😱😱)

להגר בשנה שבה את תהיי בת ארבעים מאוד מבלבל עבור משבר גיל הארבעים

כותרת חלופית: משחקים של טרול וצל

מה?

זה קטע, שבזכות העובדה שאנחנו פולי ופוגשים עוד א.נשים, מעגל החברים שלנו הולך ומתרחב במהירות וזה עוד יותר מגניב כשזה קורה בטורונטו, כבר מכירים מקומיים ויוצרים חברויות

ממש ככה. וכבר הייתי בדיכאון וזה לא זה. משהו קצת אחר

כן זה מוכר. אבל זה לא זה הפעם

יש לי בנזוג וילדים, יש לי קשרים, יש לי חברים, יש לי מליון משימות, יש מה לראות בטלוויזיה - אבל משעמם לי. כאילו יש איזה גירוי מסוים שאני צריכה ואני לא יודעת מה הוא ובינתיים אני משתגעת מרוב שיעמום. מכירות את זה?

חדשות מתפרצות: סוף סוף אכלתי פוט-פאי והיה טעים!

בלי קשר לכלום או התראה מוקדמת, חלמתי בלילה על סיטואציית שביעי באוקטובר שאני והבנזוג והילדים נמצאים בה. התעוררתי בעיקר מבולבלת מעצמי והתחלתי לחשוב איפה מחביאים ילדים בבית פה בטורונטו. זה לא נורמלי

איזה קליק בייט מטומטם. בכתבה עצמה - ארוע חריג (נוראי, לא מזלזלת, אבל גם מאוד לא אופייני) של ירי לעבר בית ספר יהודי אחד (לא אומרים איפה בקנדה) והפגנות פרו פלסטיניות. כמעט כל המרואיינים אומרים שהם לא חוו אנטישמיות ורק מדברים על כמה נעים ורגוע להם

לא, להיפך. אני מבשלת כשאני במצברוח טוב ומציירת במצברוח מצוין

אתמול הכנתי המון אוכל, כולל טירמיסו וזה סימן חזק לכך שאני במצברוח טוב. מצד שני כמה שבועות לא ציירתי וזה הסימן האמיתי

השנה נחגוג עשור יחד. ההורים שלי מגיעים לביקור בערך באותו הזמן אז התכנית שלנו היא להשאיר אותם עם הילדים ולקפוץ ללילה אחד אל מחוץ לעיר למעיינות חמים ואני לא יכולה לחכות

הילדים השתוללו במזחלת בשלג ואני ןהבנזוג ישבנו, הסתכלנו עליהם משועשעים ועישנו ג׳וינט קטן בשמש. אין תלונות.