הכנתי פיצהפיתה, קילפה את הגבינה ורק אחר כך אכלה מה שנשאר שזה פיתה עם קטשופ 🤷🏻‍♀️

בדיוק מה שכתבתי בקבוצה המשפחתית

אח, הימים שטוויטר היה כיף והממשלה סתם גרועה ולצפות יחד בטקס המשואות הייתה מסורת חיננית

היו לי שש שירה בשכבה באולפנא אז

עוד תימצא המשפיענית שתייבא

ראיתי פרויקט הייל מרי אפשר להישאר בארץ

עד שלמדנו להיזהר מהליכונים

רק לי הצעצוע הטרנדי הזה (לפחות ביוטיוב) לתינוקות שאפילו לא יושבים נראה כמו מחסום התפתחותי שלא לומר סכנת נפשות?

הילדים של היום, מכירים רק 6-7

קיבלתי פלייליסט ליום העצמאות מ*חברת הביטוח מגדל*. עולם הפרסום יצא מדעתו

כנ"ל אצלי

זהו, הקריסה של אחרי המלחמה הגיעה אלי

בין הפסקת האש בעזה למלחמה הנוכחית עם איראן היו כארבעה וחצי חודשים בלי אזעקות בארץ (למיטב ידיעתי). מעניין כמה זמן זה יהיה עכשיו

מה זה כבר עוד יום עם הילדות בבית (והפעם בגלל המרתון)

דווקא פה יש כזה שקט בלי התנועה בכביש

צעדים בשמש: 12503
קילומטרים ריצה: התחלתי וויתרתי אחרי 1

אם איך שמדעי הרוח נראים, גם זה

הספק היום בינתיים: שלושה קפה ואלף מילה

שמור אותי מקונספירציות של השמאל, מקונספירציות של הימין כבר אשמר בעצמי

האמת, הפתיעה לטובה

קוקי (4)קיבלה לאפיקומן סודוקו לילדים ולהפתעתי היא לגמרי קלטה את הרעיון ומתקדמת גם עם לוחות מספרים ולא צורות. הבעיה היא רק שזה בא עם המון חלקים והתעסקות

צריכה לאזור כוחות לנסוע חזרה, מה שאמור להיות ההפוגה לפני שתי ילדות שרוצות את תשומת הלב שמגיעה להן

כמו תמיד, לירושלים יש פרספקטיבה היסטורית. אני זוכרת שדחו ואמרו 2008 קרון ראשון וזה נשמע כמו מדע בדיוני (בפועל הקו האדום התחיל לפעול ב2011)

זו אמירה של אנשים בלי ילדים וגם, סליחה, מתכון לחברה אינדיבידואליסטית ואגואיסטית. לפעמים צריך לשמוע משהו כזה ולפעמים צריך להכיר בעובדות החיים, ולתת לעצמך לבהות על הספה רק אחרי שסיימת מה שלא הייתה ברירה אלא לעשות.
חוץ מזה שלדאוג לאחרים יכול להיות מספק בפני עצמו.

מילא זה שלא ישנתי טוב בלילה ואני מפתחת צינון, אבל להיגרר שעתיים וחצי באוטובוסים ואז לעשות שיפט במוח ולהתחיל לעבוד זה פשוט מופרך

נראה לי צייצתי פעם שהאמונה ברכבת הקלה היא הציונות שלי

יושבת מול תחנה של הקו הירוק ומקווה לראות נסיעת ניסיון של הרכבת

נהריה זה עכשיו 'קו העימות'? מה הבא בתור, רמת גן? פתח תקווה? לא משנה

אגב העותק של הספר הזה בספרייה הלאומית הוא בעצמו ניצול שואה, שחולץ חזרה בפרויקט אוצרות הגולה אחרי המלחמה

חיים אהרן קפלן זכור בגלל ׳מגילת ייסורין׳, היומן שכתב (בעברית!) בגטו ורשה. אבל לפני כן, הוא היה ממובילי החינוך העברי החדש בפולין, לילדים וילדות שעברית הייתה עבורם שפת קריאה ומשחק מודרנית ולא רק לשון הקודש.
לזכור לא רק את הרצח של רבים כל כך אלא גם את החיים היחידים והקבוצתיים שהתקיימו עד אליו.