כישלון נחרץ: נכנסתי לחנות upcycled vintage טרנדית בשכונה במטרה לקנות משהו יפה ומדדתי חולצה שנראתה מעניינת על הקולב אבל בסופו של דבר היה כל כך לא ברור איך אמורים ללבוש אותה שאפילו המעצבת לא ידעה להסביר.
אני מצטערת היא/הם חמודים אבל אם אתם קוראים לי ״מי אמור״ כשאני מזמינה קפה אני מניחה שאתם מתחילים איתי. מי אמור זה לא יכול להיות הסטנדרט לכל הלקוחות. זה מבלבל לאללה.
זה קצת כמו שישאלו אותך מה הבעיה להכין קובה עם קצח שקדים במקום סולת.
בן זוגי ממש נגעל מסליים. חבל כי יש לו ילד ובת זוג שזה ממש מצחיק אותם.
זאת ועוד: חוסר ההבנה שהגירה היא דבר מורכב וקשה רגשית, כלכלית ועוד. ושכל נסיון להציג את זה כפתרון לכל הבעיות היא בגדר אבסורד מוחלט וחוסר רגישות מטורף.
בסדר הבנתי. אני צריכה טיפול. אני לא מתמודדת טוב עם ההגירה. עם המרחק מהמשפחה. עם האינסוף ביטולים בתוכניות להתראות. עם התחושה שאין לי בית לחזור אליו. עם התלישות. עם חוסר היכולת להתנתק. עם החורף שעוד לא לגמרי נעלם מהחיים שלי. אני לא מתמודדת טוב.
אתמול: נעים ושמש ויפה בחוץ
היום: קר וגשום ובלתי נסבל
פגשתי היום מישהי שאמרה שהיא זוכרת את השם שלי כי היא עבדה עם האקס שלי, וכל מה שהצלחתי להגיד היה ״תנחומיי, זה בטח היה נורא״, כשתכלס זה יותר מה שהייתי צריכה להגיד לעצמי ולא לה.
הילדה בת 6 אבל הם כולם באותו הגן
שום דבר לא מכין אותך לפעם הראשונה שילדה חראית מחליטה לגרור עוד שלושה ילדים לחרם על הבן שלך.
אני ממש לא אוהבת את תרבות ה״לא כולם מוזמנים״.
זה אכן מגיע, וחברים בדיוק אמרו לנו שהם דחו את הקץ עד איזה גיל 6, ושעכשיו הם כל השנה שמים 30-40 יורו בצד כל חודש כדי שזה לא יהיה overwhelming כשזה מגיע.
ממש מחרפן ויותר מהכל אני לא מבינה למה צריך לשים כל פעם 500 יורו או יותר על יום הולדת. מה נסגר.
כן, אבל החברה צמחונית. פונטרלה זה הסוג הזה של העולש נכון? יאמי
תודות
בשישי אהיה ברומא לסופש ארוך שרובו פסחא לצערי אבל אם היו לכם המלצות ולא המלצתם - זה יהיה עצוב מאד. גרות ליד פיאצה נבונה. שתי אמהות עייפות ללא ילדים.
90% מההנאה בקאפקייק זה הפרוסטינג ואני לא מוכנה לקבל דעה אחרת בנושא.
תראי בפרידה סבירה זה משהו שההורים צריכים לתאם ביניהם. זה בסדר להכיר בני/בנות זוג לילדים אבל זה צריך להיות בתיאום. ואם זו לא בת זוג וזה לא קשר רציני אז ממש לא לגיטימי.
שאלות שמטרידות אותי כרגע: איך שבוע העבודה הזה יסתיים? מה אלבש מחר? למה השדיים שלי כואבים כבר יומיים?
מזכירה לעצמי שסטרס ועייפות גרועים לתזונה שלי וזה שירדתי 3 קילו בשבועיים האחרונים זה לא דבר חיובי כי אני כמעט לא אוכלת וכשאני אוכלת זה בדרך כלל לא אוכל משהו.
כמה הילד התגרמן מאחד ועד להגיד על המגרש משחקים בפפה פיג: ״אמא זה שפילפלאץ בלי חול! אומייגאד!״
הסתכלתי במראה ואני צריכה חופשה ובוטוקס. לא בהכרח בסדר הזה.
נשבעת שיש אנשים שלא הייתי מצליחה לתקשר איתם אם לא היו סטיקרים בווצאפ.
כן כן. כמובן שביטלו לנו את הכרטיסים. לא יודעת למה ציפיתי כשהזמנו טיסה לפני חודש וחצי. העיקר רבתי עם אבא שלי על תאריכים כאילו יש לנו סיכוי להתראות בכלל.
אני: באמת ניסיתי לבקר את משפחתי בפסח. למעשה זה הדבר שהכי רציתי שיקרה.
מדינת ישראל: חחחחח לא תשכחי מזה לולי.
מישהו שיאהב אותי כמו שאמריקאים אוהבים לאחר לפגישות שגם ככה נקבעות בשעון ארה״ב.
ממה?
גם אני רוצה שכל פעם שאני חושבת תופיע לי שורת טקסט Thinking מעל הראש כדי שלא יפריעו לי באמצע. כל הכבוד לו לצ׳אטי שהוא מסמן לי לא להכנס לו באמצע.
אה קבלו ביטול
או שכן? לא ברור הטיימליין