הבעיה היא שרק ההיצע נפגע, לא הביקוש

היום למדתי שהתרגום של שם המשפחה של סבתא שלי בפרסית - מאסטימונפארד - הוא "שיכור מאוד".
I shit you not.

כן כן כפרעליו. גם אני והבניין שלי בסדר, למשקרה שהשתמע אחרת מהפוסט 😅

תפסיקו בבקשה לפגוע בבניינים בשכונה שלי אני מחפש כאן דירה חדשה וזה בכלל לא עוזר לביקוש

מאוד מוזר להגיד למהנדסים ההודים שאיתי בפגישת זום שאני צריך להיעלם עוד רגע כי יש טיל בליסטי בדרך לבית שלי וכדאי שארד למקלט

🫩

מפחיד שם בחוץ

טוב, מסתמן שהחו"ל הגדול שלי השנה יהיה סביב רוק ורכטר ביולי. בהנתן שמדובר בפסטיבל מוסיקה בבלגיה וש, מחילה, קצת מיציתי את בלגיה, לאן כדאי להמשיך משם?
הלקאסי זה אמסטרדם שלא באמת יצא לי להיות בה יותר מיום-יומיים. יש אופציה אחרת קרובה שתהיה נחמדה יותר לדעתכם?

בפודקאסט המהפכות שאני מקשיב לו הגעתי למהפכה במקסיקו ב1910 והכל מדכא ומתסכל. אולי כדאי שאחפש פודקאסט קצת אופטימי יותר אחרי שזה יסתיים.
אבל יש לפנינו עוד את 1917 אז זה לא משהו שיקרה בקרוב.

מה שכן, תראו איזה שפם מפואר היה למאדרו הזה:

הוא אחד החתולים הכי חתוליים שאי פעם חותלו.
איזה מושלם ❤️

a person is touching a glowing object with their finger ALT: a person is touching a glowing object with their finger

אוקיי גם בפעם השנייה, השלישית והרביעית no good deed פוגע חזק מאוד.

וואי, מי לא.
קנאה זה רגש חזק מאוד

(וזה גם הזמן להזכיר שבנוסף לבית שרוף יש לי גם רגל שבורה. למקרה ששכחתם - אני ראוי לכל הרחמים שלכם.)

בכל ביקור שלי באיכילוב (וברוך השם יש הרבה כאלה בזמן האחרון) אני נדהם מרמת המורכבות של כל מה שקורה כאן.
לא מצליח לתפוס איך אפשר להתמודד עם הלוגיסטיקה של מקום כזה.

אוף.
הלוואי שלא הייתי רואה את חלק 2 של וויקד.
הלוואי שבכלל לא הייתי יודע שיש חלק 2.
אוף.

מישהו צילם אותי לוקח את חתולי מהכבאי!
איזה כיף שהרגע הזה מתועד.

> אחרי ביקור בדירה היום נראה שיצאתי יחסית בזול.
האש הגיעה רק לחלון של חדר השירותים שנצבע בשחור מהפיח. שאר הבית היה מוצף במים, אבל בלי נזק אמיתי לרכוש.

רוצים לגלות אילו עוד אסונות השנה הזו מתכננת עבורי? Stay tuned!

> השלב הבא היה להתקשר לאמא שתבוא לקחת אותי (הרגשתי שזה מהרגעים האלה בחיים שבהם זה לגיטימי להעיר אותה באמצע הלילה).
עכשיו אני וחתולי מתאוששים אצל ההורים שלי, עד שאבין מה הלאה.
את רוב היום חתולי בילה מפוחד מתחת למיטה.
>

> באיזשהו שלב ראיתי מלאך בדמות כבאי יוצא מהבניין עם סמדר בידיים שלו.
מהרגע הזה באמת שכל השאר כבר לא היה באמת חשוב.
לקחתי ממנו את חתולי ועטפתי אותו בז'קט שלי. מצאתי איזו פינה לשבת בה ולהרגיע אותו, בזמן שאנחנו מחכים לחבר שגר ליד שיביא לי כלוב.
>

> מהחניון שצמוד לבניין יכולתי לראות את האש, שהמקור שלה היה כנראה איפשהו בחצר הפנימית מאחורינו, מגיעה כבר ממש לאזור הדירה שלי.
חוץ מלהסתכל ביאוש יחד עם שאר השכנים המיואשים לא באמת היה לי מה לעשות.
>

> לקחתי טלפון, ז'קט, כפכפים ומפתחות וטסתי החוצה לרחוב כשהמדרגות כבר היו מלאות עשן וכבאים מתרוצצים סביבי.
כל הזמן הזה כמובן חושב על החתול, ועל כמה מהר ויתרתי עליו.
לא שבאמת הייתה לי ברירה - לא היה לי שום סיכוי לתפוס אותו. הוא בטח היה מבוהל באיזו פינה חשוכה בשלב הזה.
>

תהיתם פעם מה תיקחו מהבית אם יעירו אתכם באמצע הלילה בצעקות שהבניין בוער ואתם חייבים לצאת עכשיו?
אישית אני לא חשבתי על זה בכלל עד אתמול בלילה, כשהעירו אותי בצעקות שהבניין בוער ושאני חייב לצאת עכשיו.
>

והיום בפינתנו "מה הקטע? זה נראה כאילו לא פגשתם עיוור צבעים בחיים שלכם" -
רק במקרה גיליתי שיש עוד טקסט מעל הלבן פה בשלט.
לא שיש לי מושג מה כתוב שם, כן?

למה בעצם לא לסגור את גלצ?
למה אנחנו סבבה עם הקונספט של תחנת רדיו צבאית?
(זו כמובן שאלה תאורטית לזמנים שפויים יותר. עכשיו אני יוצא מנקודת הנחה שכל החלטה שהממשלה הזו מקבלת היא מסוכנת ולא עניינית וצריך להיאבק בה)

אחלה מוזיאון!

אירועים נגישים זה נחמד והכל אבל אולי תוודאו שגם המודעות עצמן נגישות לפני שאתם מוציאים פרסום ממומן איתן? 🤔

עכשיו הגעתי סוף סוף הביתה עם המפתח ספייר רק כדי לגלות שהמפתח שלי נשאר בדלת מהבוקר.

מבחוץ, כמובן.

🤦

ב8 בערב, בדרכי הביתה מהעבודה, שמתי לב שאין לי מושג איפה המפתח שלי לבית.
הפכתי את התיק 3 פעמים, דיברתי עם כל מי שפגשתי לאורך היום, חיפשתי מישהו שיוכל לבדוק אם במקרה השארתי אותו על השולחן במשרד.
התייאשתי באיזשהו שלב ויצאתי למסע לאסוף את המפתח ספייר שהשארתי אצל אח שלי. >

מתעורר ב7, חושב לעצמי "טוב, ישנתי דיי גרוע, אנמנם עוד איזה שעה ומקסימום אאחר לעבודה קצת".
הסוכן שבבירור העבודה שלי השתילה באתר הבניה של הרכבת הקלה מתחת לבית: "לא במשמרת שלי! יאללה חבר'ה - תתחילו עם הפטישי אוויר".

רבע שעה עברה ואני עדיין רועד 🫠

כמו כן לא ברור לי למה בשלב הזה בחיים עדיין אין לי את האינסטינקט של לנעול את הדלת ברגע שאני נכנס הביתה.