יודעים. ועדיין פה

באתי לכתוב שהפגיעות עצמה היא סוג של כוח. שולחת כוחות מיטיבים ❤️

כל שנה אחרי פסח מתחילה התקופה הנוראית שלי. שבועות מטלטלים שאני רק רוצה לשרוד. השנה נוספה מלחמה וכ"כ הרבה WTF אישי ומשפחתי שאני מתמודדת, שכמעט אין לי פנאי לכאוס/לכאב ה"רגיל". מנסה להשאיר את האף מעל המים. אני בהתקף חרדה איך אעבור את השבועיים הקרובים בלי לקרוס. המשימה להיום: לעבור את יום הזכרון בשלום

תודה. לקחתי

משתדלת ממש 🙏🏻🩵

6.5 שבועות שאני מחוץ לבית. בעיקר מטפלת בעניינים של אחרים, בסיטואציה מופרעת לחלוטין, שכוללת גם מלחמה. בכל התקופה הזו, לא הצלחתי לדבר מלב אל לב על מה שעובר עליי באמת. מחזיקה פאסון של מתפקדת. נמאס לי! אני רוצה הביתה שלי כבר.

היא מצאה לי עוד ומחכה לי במקרר הדרינק לתיקון החוויה מליל אמש

כמה אני על הקצה ומתה כבר לעוף מפה? היה לי יום רע.
אני עם סחרחורות של ורטיגו, מלא אזעקות, ניסיתי לבשל (בחושך) והכל התחרבש לי. שמרתי לי ללילה דרינק שאני אוהבת לסגור את היום בשקט, לבד, עם ספר. באה למקרר, קולטת שאמא שלי שתתה אותו בהחרשה בלי להגיד או להשאיר לי. אני כ"כ על הקצה שאני ליטרלי על סף דמעות 🥺

יש כאב שעוד לא המציאו לו מילים, לפחות לא כאלו שאפשר לכתוב באינטרנט, אבל בגדול, אין לי מושג לאן אני ממשיכה מכאן

מנסה לחזור לכאן.
מנסה למצוא מילים לתאר את התקופה.
מנסה למצוא את עצמי.

אחרי 13 ימים של מלחמה עם אורחים תקועים פה מחו"ל, היום הצלחנו לחלץ אותם מהארץ, וגם זה בקושי רב. יש לי רק קללות לאלעל על השירות שלהם, האוברבוקינג לטיסות, ביטולי הטיסות בלי לדבר איתך, ואין עם מי לדבר, וההתעמרות שלהם באנשים, הכל תחת אזעקות.
עלק אנשים חושבים שבטוח להזמין כרטיסים באלעל 🤬

אני כבר 22 ימים מחוץ לבית. ויש דבר אחד שמטריד אותי במיוחד והוא שאני מניחה שכל העציצים בפינת הזן שלי מתו 🫤

המלחמה הזו מוציאה ממני את כל מה שרע; בין הטיפול בבן משפחה עם מוגבלות, אורחים מחול שנתקעו פה, הptsd שלי, חוסר השינה, אני חולה וכבר 21 יום לא בבית. אז אני בכוונה מעמיסה על עצמי את כל עבודות הבית ובכמויות כדי לא לתת לרגשות להציף. ואז לרגע, כשאני בשירותים ושיש לי שניה של פרטיות, הדמעות הן זולגות מעצמן.

דמנציה, זה מרסק לב 💔

הלוואי שזו רק מיגרנה מעיקה ולא שאני נהיית חולה. אסור לי להיות חולה!

היי היי

2/2 התרגשתי על ההכרה ושזה לא מצב שהוא בראש שלי, כמו שכמה נשמות טובות דאגו לפמפם לי כבר תקופה. טענו שאני ממציאה, עצלנית, שאני נהנית לסבול.
אני כבר יומיים בהתקף כאבים פיסיים מטורף. ואיכשהו, הדבר שהכי כואב לי זה שאשכרה האמירות המקטינות והמגזלטות האלו חדרו אלי כ"כ עמוק וגרמו לי לפקפק בעצמי.

1/2 אמרתי שהטייק שלי פה יהיה לנסות לשקף מעולמות ה-ptsd. פטסד מקושר מאוד למחלות כרוניות/אוטואימניות. וגם אני זכיתי בכמה כאלו.
השבוע, אחרי תקופה ארוכה של כאבי תופת וחוסר תפקוד, הרופאה נתנה הכרה לחומרת מצבי, הסבירה שטיפול ל-X סותר את הטיפול ל-Y,Z ולהיפך, וגם הציעה פתרון שאם יעבוד הוא אור בקצה המנהרה

אחרי אולי 15 שנים שקיימתי את הטקס באדיקות, נטשתי אותו. גם ככה כלום לא קורה ממשאלות הלב 😏
החיים לא עובדים ככה. אז התחלתי לאחל פשוט שנה טובה. ככה. פשוטה, קלה וטובה. זהו. זמן למנהגים חדשים 🥂✨🪬🧿

סיכומי שנה. פעם היה לי טקס בכל תחילת שנה אזרחית וגם ביומולדת לכתוב את האיחולים לשנה שתתחיל, בכל התחומים. זה טקס כזה, עם setting, מחברת מיוחדת, וכותבים בה רק בזמן הווה או עבר, למרות שזה צופה פני עתיד. זה גם כלל לקרוא את מה שכתבתי שנה קודם. >>>

+1

+1

ס-נובים גודום 🌲☃️🥳
שנה אזרחית טובה ושקטה✨🥂🍾
וש-2026 תהיה טובה אלינו🤞🏻🧿🪬

קלטתי שעשיתי למחר דאבל בוק.
מצד אחד תכננתי לפגוש משפחה בצפון, מצד שני, תכננתי על בישולים של סיר גולאש מהביל שלוקח איזה 4 שעות כזה עד שהבשר ממש נמס. עכשיו אני תוהה מה מהם הולך לקרות?
כי שניהם יחד לא יקרו.

קלמנטינה זה ה 😈

צחקתי בקול 🤣

זה אויסטרים?

היום לפני שנתיים חזרתי לארץ. מצטערת על זה תכלס. מצד אחד מרגיש שזה הרגע קרה, מצד שני שנתיים חלפו. מתבאסת להיות פה עכשיו כמו ביום שחזרתי.

תבנית עם דג על תבשיל של עגבניות מיובשות צלויות, חמאה, טימין, זיתי קלמטה, שום לצד סיר עם פירה

בישלתי לעצלניות שכואב להן הגב
דחפתי בתנור לייבוש מלא עגבניות, מלא שום, תימין, זיתי קלמטה וגם שמן זית מזן קלמטה. בסוף התווספו גם דג וחמאה. לצד פירה מנחם.
גוד שבס 🍷

זה מה שהשתמשתי עד עכשיו. אבל הפעם הכנתי סוגים שכשאני אומרת שום קונפי אנשים לא מבינים אם זה לא בממרח למה אני קוראת לזה מתבל. עברית שפה קשה