יאיי את פה!

ברור. תודות, הקדשות, הכל.
רק בשביל הדברים המעניינים

‏כאילו, סתמי ופשוט תני לי מתכון לפאקינג ניוקי כרובית לא ביקשתי נאום על המצב גם ככה קשה

‏ראיתי באינסטגרם ריל של מתכון לניוקי כרובית שלווה בנאום פטריוטי על זה שלמרות הקושי זה הזמן שלנו להיות חזקים ומאוחדים (המתכון בלינק!) ונשבעת שפיזית הגל הזה של יחד ננצח על כל מאפייניו הסאחיים עושה לי להתגרד

ממש. זה צורם.

אני, תמיד

‏מישהו בוולט כנראה קשוב לרחשי ליבי כי שלחו לי אקסטרה מנה של פירה מהסוג המושחת

‏אם לשפוט לפי הפייסבוק שלי כל הדירות השוות בתל אביב מוצעות כעת להשכרה

‏אני ממלאת סלים באתרים בכל רחבי הרשת. מכנסיים מעילים סריגים נעליים תיקים תכשיטים בשמים קוסמטיקה. את כולם אני זונחת בקופה.

הכל מסביב כואב וסוגר ושחור שקשה להכיל ואני הולכת ונסגרת בתוך הכאב הקטן והפרטי שלי על מה שיש ומה שאין ועל הפער ביניהם ואולי זה כל מה שאפשר

בדיוק מתלבטת איזה צבע לעשות בפעם הבאה והנה הבאת רעיון.

הכל מחוויר עכשיו הרי. איזו זכות בכלל יש למישהו להרגיש איזשהו כאב סטנדרטי כזה, יומיומי, על אהבה שאיננה או על חברות שדעכה. אז הנה, גם אתה מחוויר. אפילו אתה.

הפעם דווקא לא בתחום העדכונים הרגיל שלנו אבל טוב לדעת:)

עשיתי היום משהו טוב בשביל הנפש שלי וזה דרש מאבק רציני ואני גאה בעצמי על הבחירה

כשכל זה ייגמר אני עושה קעקוע של חיטה

איתך בכאבך

רכבתי על אופניים וזה משהו שלא עשיתי כבר 30 שנה בערך אז וואלה כל הכבוד לי

או בסיני. אפשר גם סיני.

לא הבנתי למה אני לא ביוון עכשיו.

ומה קרה אחרי

דיאםםםםםם

יודעת שכבר כתבתי את זה אבל היעדר המנעול מאתגר ממש. מרגישה כמו בימים שלפני הפייק, לא יודעת מי אני רוצה להיות כאן ואיך

שיש אותם

שם אני נעולה ומרשה לעצמי יותר

מניחה שאני לוקחת את שניכם בהליכה כי אחרי חמש דקות בחוץ אני נראית כאילו יצאתי הרגע ממקלחת כולל שיער רטוב

המעבר מנעולה בטוויטר לכאן מתגלה כקצת קשוח. צריכה למצוא את הקול שלי מחדש

תשמעו, אפשר להתרגל לפה. רק מישהו יודע אם יש פונקציה של פרופיל נעול ומה לעזאזל בקשר לדיאם

אני אישית כבר מתה

רק צריך למצוא שעת הקרנה שלא מלאה בילדים בחופש הגדול

אז מה נעשה בינתיים עד שכולם יבואו?