בסה"כ אני בנאדם מאוד מכיל ואני לא חוסמת ומשתיקה הרבה ויש הרבה אנשים שאני אוהבת גם אם פה ושם יש להם דעות שגויות או טייק מעצבן על משהו

נכון. באותו טיול גם היינו ב 4.7 בוורמונט, וכולם עשו זיקוקים בחצר הבית בכיף שלהם

כשהיינו בקנדה לקחנו את הילדים לוונדרלנד בדיוק בקנדה דיי (כמו יום העצמאות רק שהם לא חוגגים עצמאות כי הם עדיין שייכים למלכה או משהו). היה מופע זיקוקים מטורף מטורף, איזה ארבעים דקות עם צבעים מרהיבים וצורות ורעש פסיכי. הסתכלתי מסביבי על האנשים נהנים וחשבתי 'אז ככה נראית חברה שלא כולה בפוסט טראומה'.

כמובן שמושתק אצלי:) אבל מנחשת מי זה

נשק וסע זה השם הכי סוטה שיכלו להמציא לדבר הזה

שמעתי את זה, אבל אני לא חושבת שזה נאמר כטענה רצינית אלא באירוניה מרירה. אני לא חושבת שמישהו חושב ברצינות שבני אדם מחליפים בני אדם אחרים ושפחות כואב לאבד בן או בת אם יש עוד ילדים.

התכוונתי שיש כל כך הרבה מעיין היום בכל מגזרי האוכלוסייה שבקלות יש המון מעיין ימניות

מערכת בריאות ציבורית מצוינת, המון מקום ליצירתיות ולמצוינות, קל מאוד ליפול במקרה על אוכל טעים (מעניין תוך כמה זמן זה יהפוך לשרשור טינוף על ישראל וכל המטומטמים שעוד גרים פה)

אצלי בבי"ס בטח יש איזה עשר ואנחנו נחשבות בי"ס קטן ושמאלני (אבל יש איזה 6 מעיין בכל כיתה בדור הזה)

מה, מיליון

🫂

אני יודעת שזה בסדר להרגיש ולבכות, אבל להיות במצב הזה במקביל לזה שאני אחראית על תלמידות, שאני צריכה להעיר להן לא לדבר או להכניס את הטלפון, אני פשוט כל כך לא אוהבת את זה.

אתמול הייתה לנו בבי"ס שיחה עם אישה שבעלה נהרג לפני שנה וחצי. הוא היה ב 669 והיא אמרה שהיא שמחה שהוא שם, כי אם כבר קרבי היא שמחה שהתפקיד שלו הוא להציל חיים ולא ליטול אותם. זו מחשבה שגם אני התנחמתי בה כשהבנזוג היה רופא בעזה. יש להם את אותו השם, וגם לבנים שלנו קוראים באותו שם. לא יכולתי להפסיק לבכות.

מאז שהשתחררתי מהצבא התחמקתי ככל יכולתי מטקסים של יום השואה ויום הזיכרון. אם אני כנה עם עצמי זה אפילו לא משהו אידאולוגי שקשור לאיך מציינים את הימים האלה, אלא פשוט קושי אישי וחוסר רצון להיות במצב הזה מוקפת באנשים. מאז שאני מורה אין לי יותר את הפריבילגיה להתחמק, ואני אמורה גם להחזיק פרצוף תקין.

הסדרה האהובה עליי גילי בבולגריה חוזרת בעונה חדשה 😍

טרו לאב

ו. העגלה לא באמת קיימת, גם האישה לא, אפילו לא אהוד. הכל חלום שלי.

וואי זה הכי מיקרואגרסיה. כמו חמותי ו'כל הכבוד לך שאת ככה רגועה ומשחקת עם הילדים כשהבית הפוך ומלוכלך'

ארחנו מאתמול גיסים ואחיינים בני ארבע ושנתיים, היה חמוד אך מתיש. בבוקר יצאנו לטיול ופיקניק בגן החיות ועד עכשיו אני גמורה מהאובך. מקווה שזה רק זה ולא חטפתי איזה וירוס.

הסתובבנו כל הבוקר בגן החיות עם האחיינים שלי. הטמפרטורה הייתה סבבה אבל היה כזה אובך שעכשיו אני מרגישה שהגרון שלי מלא בוץ. נכון שכל הספרות הרפואית ממליצה על קפה קר עם גלידה במקרים כאלה?

a close up of a woman 's face with the words hell yeah written below her ALT: a close up of a woman 's face with the words hell yeah written below her

מזל טוב!

תודה חמודות:)

לכבוד זה שניצלנו מכמעט מוות (כולנו בכללי והבנזוג באופן יותר ספציפי) חשבתי שזה יהיה יפה לקנות לו טבעת חדשה בשבילי 😍 אני אוהבת אותה מאוד אבל גרועה בלדגמן ולצלם.

הבנזוג אמר שיש לו כרטיס מתנה לסטימצקי ושנלך לשם לקנות משהו, שעה אנחנו חופרים שם מנסים למקסם את המבצעים, כל פעם משהו שאנחנו רוצים גורר אותנו לקחת עוד משהו שאנחנו לא כזה רוצים, בסוף איכשהו אספנו ספרים ב 300 ש"ח כדי להגיע לקופה ולגלות שבכרטיס מתנה נשארו 27 ש"ח

מאמינה בך (ומודה בלב שכשעשיתי עוגת רכבת לילדון זה היה דקה לפני שלכולם היה סמארטפון ומנהג לתעד כל דבר ברשתות וכך נהנינו מעוגה במראה בינוני ולאף אחד לא היה אכפת)

אוי, מצטערת לשמוע

יה, אלה הנעליים המשותפות של גלי ושלי!

אוי, תרגישי טוב! מקווה שלא משהו חמור

לפחות זה זול

כמו לגבי כל אפיון אחר, תלוי אם זה כתוב טוב