וואו, זה מטורף

חד משמעית

השעה כמעט שלוש וחצי לפנות בוקר ועדיין יש מסיבת קריוקי ברחוב. שזו התקדמות כי עד לפני חצי שעה היו פה לפחות שלוש מסיבות שונות. אני רוצה לישון :(

וואו לגמרי

יש פרק שלו מתארח בפודקאסט של ג׳וש מאלינה ורישיקש הירוויי the west wing weekly, פרק מעולה.

כלומר סורקין והסדרה באופן כללי, אבל ספציפית הסצינה הזו לשיר הזה

כן! הוא אמר שזו היתה ההשראה שלו

אני מישהי שיש לה דייט, איך זה קרה.

הגעתי לרגע בבית הלבן שסאם אומר I’m looking for a mind at work ואם הגב לא היה כואב לי בטירוף הייתי רוקדת.

קטע

התהלכתי לי יומיים קלילה וחופשייה ואז הערב עם העייפות והגב התפוס חזרו האצבעות הקרות, היבשות והחדות של האבל ללפות את הלב שלי. אולי ההבדל זה שאני יודעת שזה יעבור. אולי זה לא משנה מה ההבדל, צריך פשוט להרגיש את מה שמבקש להתרגש.

אבל למה לתפוס את הגב ולהתהלך עקומה וכאובה זה גם כל כך מביך בנוסף לכל?

ממש מעניין. חשבתי שאצל אבות פרודים/גרושים זה הרבה יותר נוכח מכאלה שנשואים/בזוגיות עם האמא. אבל אולי אלה שאני מכירה…

כן הא?
אני לא בטוחה אם זה היה אצלה, אבל מבינה מה שאת אומרת.

יש מצב

אני קיבלתי עדכון על פוסט חדש בבלוג שעקבתי אחריו, ונראה לי שראיתי אצל @gilibug.bsky.social שהיא גם קיבלה משהו

אז כולנו קיבלנו הודעות מישראבלוג השבוע?

בדיוק, זה כל האקוסיסטם שהלך עם זה (ואולי זו הביצה והתרנגולת). בסוף אצלי זה הגעגוע לסצנה של הבלוגים טרום סושיאל בתצורתו הנוכחית.

אישה מסמיקה לתוך כוס מים.

ביטלתי את הווי הכחול בווטסאפ לפני שנתיים כשהתחלתי לצאת לדייטים, ועכשיו אני נזכרת כמה זה רעיון טוב.

נראה לי שזה גם מינגלינג, גם אווירה, גם אולי קל יותר להשתתף בכל מיני אירועים וסיורים תיירותיים/מכירתיים כשאת בריכוז כזה.

מנקודת מבט של מישהי שפעם כתבה על עיצוב וקצת אמנות, אולי יש דברים שאני מפספסת מנקודת מבט של אמןית.

שיט! כלומר, לא, הדבר השני

השאלה מה מטרת / מטרות הסטודיו

*לא איך שהם מתנהגים אבל כן איך שהם מדברים.

אארון סורקין (כלומר הדמויות שהוא כותב*) וג׳ון גרין (כלומר מי שהוא) והאקס שלי (מי שהוא היה). וזו הסיבה לסטנדרטים שלי.

לא חשבתי שככה זה יהיה, אבל אני בסדר עם זה, וזה נחמד לגלות את זה.

אני לא מצליחה למצוא גיפים של למון ליימן וזה מאוד מאכזב

זו בעיה כואבת 🥵

The king of… 😂