לא יודעת איך אני מסבירה שזה מרגיש כמו צורך קיומי. ולמי בכלל אני מתרצת? לא חייבת לאף אחד. חייבת לי ולילדים ולבן זוג. וטוב בבית נהיה טוב יותר הילדים טוב יותר ההכל טוב יותר אבל אני לא, אין לי צבעים, אין משמעות, אין גוף אין אישה אין מהות.
אני לא יודעת אם אני נשמעת כמו בכיינית או שזה מובן. כי כל מה שאני עושה לאחרונה זה לבכות על האובדן הזה. זהו. אין עוד. נגמר. ואני נגמרת יחד איתו.
אני מנסה לעשות איזה משהו בעקבות החלטה שקיבלתי להיות יותר עם הילדים שלי ועם הבית ומידי פעם כשאני חושבת על זה אני לא בטוחה שזה שווה את זה. מה אם בחיים לא ארגיש שוב התרגשות כזו? מה אם הכל נגמר? מה אם החיים שלי הולכים להראות כמו קו אחד ארוך של כלום? לא מרגיש לי שהעולם הזה שווה יותר מידי בלי להתאהב.
גם אנחנו היינו כשהיינו קטנים :) המצב שונה היום בעיני
יא אללה אשכרה משטרה??
איך יצאתם מזה?
לפני כמה ימים אמא שלי שאלה אותי מאיזה גיל מותר להישאר לבד היום בבית. אמרתי לה שעיקרון על פי חוק מותר מגיל שש אבל בעיני זה צעיר מידי. היום הגדול שלי, עוד לא עשר, התקשר לבקש שחבר יבוא אליו כשאנחנו לא בבית. אמרתי לו שאי אפשר לבד והוא הצטדק "אבל אמרת שמותר מעל גיל שש!"
מתברר מדברים על יום שני חזרה ללא שגרה אז שלא יתרגלו יותר מידי הא
כל הזמן מחכה לעצמאות שלי כבר אבל אז קורה מין קסם כזה ואני מתגעגעת תוך כדי שהוא קורה.
כלומר הם התבאסו בהתחלה אבל הם יתמודדו
הילדים שלי שמעו שמחר חוזרים לשגרה אבל הם יתמודדו. הם מתורגלים יפה יפה בלחזור לשגרה, הם עושים את זה לפחות פעם בשבוע לאיזה יומיים
וזה ממש בסדר מבחינתי ואני לא אאלץ אותך להסכים איתי
מעצבן אותי שאנשים דואגים לוודא שראיתי את הטקס האלטרנטיבי. לא. צפיתי בטקס הממלכתי או איך שלא קוראים לזה. ואם על זה תיפול החברות שלנו, אז היא לא הייתה שווה יותר מידי ממילא. אם הכל פוליטי זה לא בשבילי.
חוגגת את יום העצמאות האלטרנטיבי
וואלה הייתי מתה להיות בהפקה של משהו כזה. נראה לי הכי כיף שיש
מראה לאמא שלי את שם טוב האבי וכל כך רוצה שהיא תבין הכל שכל רגע אני אומרת לה "אמא ראית?? אמא הבנת?" ופתאום יש לי דה ז׳ה וו על כל מה שהילדים שלי עושים לי כל פעם שהם בטלוויזיה
דוכנים של יום העצמאות זו הלבנת הכספים הטובה בעולם
אצלנו שמח בינתיים :)
יום עצמאות שמח ❤️
עיגולללללללללל 😭😭
וגם איפה זה שם בכלל אולי זו גם שאלה
ללמוד למבחן כשאת אמא עובדת בתזוג משק בית זה לא כמו ללמוד למבחן כילד בבית ספר (וגם זה לא קל). את מנהלת מיליון מערכות יחסים בראש ורוצה שהבית יהיה נקי ומסודר ולהצליח פה ושם. את לא לומדת למבחן את מטפסת אלף הרים בינוניים בכל יום. זה בסדר לפעמים לרצות לשבת ולשתות מים בצל ולבהות. זה קשה כי לא תמיד זה בלו"ז
איזה יופי זה להבין את עצמך ככה 🤍
אני כל כך בורחת מההורות שלי
ואני בורחת מהלבד שלי
ואני בורחת מכל מה שהזנחתי
ילדים להורים לא נוכחים
גדלים להיות ילדים לא נוכחים
ואז הורים לא נוכחים
המעגל הזה נגמר פה
הופכים קו לישר
בכל פעם שהילדים באים
מפריעים לי להיות
בטלפון או להיות אני
אני זה הטלפון
אני מזכירה לעצמי
ילדים לא יכולים להפריע לחיים שלך
כי את בחרת בהם
לא הם בחרו בך
ואת לא בורחת מהילדים
את בורחת מההורות שלך
ואם תהיי איתם
ותהיי טובה
את לא תרצי לברוח
כי תרגישי נכונה
אז צאי מהטלפון
ותהיי אמא של הילדים האלה
בכל פעם שהילדים באים
מפריעים לי בטלפון
או להיות אני
אני זה הטלפון
אני מזכירה לעצמי
ילדים לא מפריעים לחיים שלך
את בחרת בהם
לא הם בך
ואת לא בורחת מהם
אלא מההורות שלך
ואם תהיי איתם
ותהיי טובה
לא תרצי לברוח
כי תרגישי נכונה
אז צאי מהטלפון
(וצאי מהשירותים)
ותהיי אמא של הילדים האלה
(לפני שיהיו לך טחורים)
סליחה זו בעצם שאלה מאוד אישית. אז מה נעשה כשנגיע לשם?
אתה באמת פלמינגו
מצאתי את המפתח :(
אתה לא שמח?
אני לא יודעת תומר. אתה חושב שפעם משהו יספיק? לפעמים נראה לי שכבר אף פעם לא אהיה שמחה. אני מרגישה שאני הפלמינגו שלא זז. אתה באמת הלכת ועשית