הצליח להערים על הממונים הגרמנים בשיטה דומה לזו של ויגל; הוא ייצר חיסון מזויף וחסר השפעה שנשלח לחזית עבור החיילים הגרמנים, ובזמן הזה השתמש בחיסון האמיתי שהפיק כדי לחסן את חבריו האסירים במחנה ולהגן עליהם מפני המגפה הקטלנית.
להרחבה:
drorbn.blogspot.com/2018/04/typh...
כריכת ההספר של ארתור אלן על הונאת חיסון הטיפוס של ויגל The Fantastic Laboratory of DR. Weigl: How Two Brave Scientists Battled Typhus and Sabotaged the Nazis
ובמקביל הוא סיפק לצבא הגרמני חיסונים פגומים, בעוד שעשרות אלפי מנות של החיסון האמיתי הוברחו לגטאות ורשה ולבוב כדי להציל חיי יהודים שם.
לודוויג פלק, תלמידו של ויגל, נשלח כעובד כפייה למחנה הריכוז בוכנוולד כדי להקים שם מעבדת חיסונים עבור ה-SS. פלק, יחד עם צוות האסירים שגייס,
שעת האכלה - מאכילים כינים על רגל של מתנדב צילום: Emil-von-Behring Bibliothek, Philipps-Universität Marburg
מערך הרפואה הגרמני ניסה למזער את הנזקים של מחלת הטיפוס לכוחות הלוחמים, ורצה לפתח חיסונים.
רודולף ויגל פיתח בלבוב שיטה לייצור חיסון טיפוס באמצעות גידול החיידקים במעי של כינים. הוא ניצל את חשיבות החיסון שהוא פיתח כדי להעסיק ולהגן על מאות אינטלקטואלים, אנשי מחתרת ויהודים.
ד"ר לודוויג פלק - 1961-1896 המקור: Archiv fur Zeitgeschichte, Zurich
כל אחד מהם הצליח להונות את הצבא הגרמני ולהציל לא מעט אנשים מטיפוס, כשהם מנהלים "קווי ייצור כפולים" – האחד מזויף עבור הגרמנים והשני אמיתי עבור האוכלוסיה בגטאות.
ב-1942. המלחמה בעיצומה, ובחזית המזרחית הרבה מאד חיילים גרמניים מתים - לא כתוצאה מפגיעות של החיילים רוסים, אלא מטיפוס.
ד"ר רודולף ויגל - 1957-1883 המקור: Muzeum Narodowe Ziemi Przemyskiej
ועוד ליום השואה - סיפורם של המיקרוביולוגים, רודולף ויגל, הפולני, ותלמידו, לודוויג פלק, היהודי. שניהם עסקו גם לפני המלחמה, וגם במהלכה, בפיתוח וייצור חיסונים נגד חיידקי Rickettsia prowazekii, הגורמים למחלת הטיפוס האנדמי - שליוותה רבות מהמלחמות.
#פידמדע
הם הזריקו את החיידקים ולאחר כעשרה ימים שלחו את המבחנות עם הדם למעבדות המרכזיות, בצרוף מכתב שהם חושדים בטיפוס. כך הם גרמו לגרמנים לחשוב שמגפת טיפוס משתוללת באזורם וכך הרחיקו את החיילים הגרמנים משם.
להרחבה:
drorbn.blogspot.com/2015/07/typh...
שלט האוסר כניסה לאתר סגור לחולי טיפוס בגטו ורשה 1941
בהתאם לאיבחונים הכריזו על אזורים נגועים, שכוחות הרייך השתדלו להתרחק מהם.
תבחין ויל פליקס לא הכיל חיידקי טיפוס, אלא חיידקי פרוטאוס, שלהם אנטיגנים משותפים עם חיידקי הטיפוס.
מטולביץ החליט להזריק את חיידקי Proteus המומתים לאנשים בריאים, שבדמם יתפתחו תוך כעשרה ימים נוגדני "טיפוס" והם יאובחנו כחולים.
רחוב ברוזוואדוב לפני המלחמה
מערך הרפואה הגרמני ניסה למזער את הנזקים של מחלת הטיפוס לכוחות הלוחמים. בגרמניה, בניגוד למדינות אחרות, לא הייתה מגפת טיפוס ב-25 השנים שקדמו למלחמה, כך שמרבית החיילים הגרמנים לא היו מחוסנים (מהמחלה).
דגימות דם של חולי טיפוס נשלחו לבדיקה במעבדות מרכזיות, ואלה איבחנו את המחלה בעזרת תבחין ויל-פליקס.
כרזה המזהירה מפני הקשר בין כינים לטיפוס במחצית הראשונה של המאה ה-20.
ליום השואה שיחול מחר, אספר שוב על תרמית הטיפוס, שהרתיעה את הצבא הגרמני, ובכך סייעה להצלת התושבים באזור (ביניהם לא מעט יהודים).
#פידמדע
הרופאים הפולנים, סטניסלב מטולביץ (Matulewicz), ויוג'ין לזובסקי (Lazowski), הצליחו בזכות ידע ביולוגי, אומץ לב ותעוזה יוצאת דופן לייצר מצג שווא של מגפת טיפוס.
פסח מתקרב. אנחנו לרוב מדגישים בפסח את ההבדל בין החמץ, אותו אנחנו אוכלים בשגרה, לבין המצה - שנאכלת בפסח.
בשניהם מתחילים עם קמח חיטה (או דגנים אחרים) ומים, אבל במצה אנחנו מקצרים לעד 18 דקות את הזמן שבו התערובת תגיע לתנור. וזאת, כשדי ששמרי האפייה לא יוכלו לבצע את מה שהם יודעים לעשות.
להרחבה.
#פידמדע
כמה סלמנדרות יש כאן?
סלמנדרה מצויה
יום הסלמנדרה הבינלאומי נחגג השבוע (ב-28 במרץ)
כמה סלמנדרות אתם סופרים בתמונה השמאלית?....
צולמו בכרמל בנובמבר 2017
#פידמדע, #פידטבע
במערת הקרח סקארישוארה ברומניה, מקרח בן כ־5,000 שנה, בודדו חיידקים מהסוג Psychrobacter המסוגלים לגדול בטמפרטורות נמוכות ובריכוזי מלח גבוהים. החיידקים עמידים לחומרים אנטיביוטיים רבים, ואף מייצרים חומרים אנטיביוטיים שקוטלים חיידקים אחרים.
#פידמדע
להרחבה
drorbn.blogspot.com/2026/03/Psyc...
ששלט באוסטרליה הקרובה אליהם יחסית (רק 19 ימי הפלגה). השלטון הבריטי הסכים ואף הזמין בדצמבר 1874 את צ'יף קאקובאו - הצ'יף הבכיר של הארכיפלג, למעין "חגיגת סיפוח" בסידני, בזמן שהיתה בה מגיפת חצבת....
להרחבה
drorbn.blogspot.com/2025/01/1875...
ספינת הוד מלכותה HMS Dido
פעם (לא כל כך מזמן) לא היו חיסונים, וכשמחלה הגיעה למקום חדש - היא ממש חוללה בו שמות ואף השפיעה משמעותית על ההיסטוריה שלו.
דוגמה מוחשית לכך התרחשה ב"איי הקניבלים" באוקיינוס השקט, המוכרים היום כאיי פיג'י:
זה התחיל מבקשת מנהיגי הארכיפלג, שהיו מסוכסכים ביניהם, להסתפח לכתר הבריטי,
#פידמדע
שמם המדעי המלא יהיה D. pantiae, על שמה של אדיטי פנט (Pant) – האוקיינוגרפית ההודית הראשונה שהגיעה לאנטארקטיקה במסגרת משלחת מחקר בשנת 1983.
להרחבה
drorbn.blogspot.com/2026/03/Dein...
תא של D. radiodurans. מכיל ארבעה מדורים שבכל אחד מהם העתק של החומר התורשתי המקור: BQUB24-Diraheta, Wikimedia commons
חוקרים מהודו גילו חיידקים חדשים שלא היו מוכרים למדע, במשקעים בקרקעית אגם באזור Schirmacher Oasis בארץ המלכה מוד, שבצפון-מזרח אנטארקטיקה.
החיידקים אופיינו וסווגו כמין חדש בסוג המוכר כבר כ-70 שנה, הסוג Deinococcus, סוג המוכר בקשיחות החיידקים שבו: הם עמידים לקרינה קטלנית, ליובש ולקור.
#פידמדע
בהרחבה זה כתוב) סרטן המעי הגס).
חיידקים סביבתיים, שהוכרו בעבר כגורמי מחלות שניוניות בבני אדם, עם רקע רפואי קודם, התגלו שוב במעיים של צפרדע עץ יפנית - והתברר שאם מזריקים אותם לעכברים עם גידולים סרטניים, הם משמידים את הגידול.
עוד לא ברור אם זה יהיה ישים בבני אדם, ויבדקו את זה. נעקוב בעניין. #פידמדע
להרחבה :
מחקר פליאוצואה מאפשר ללמוד על הפתוגנים של האנשים בעמק ריו זפה במקסיקו, 725–920 לספירה.
הממצאים מצביעים על כך שזיהומים במערכת העיכול היו כנראה נפוצים בקרב אנשי תרבות לומה סן גבריאל בתקופה העתיקה, והם מספקים עדויות חדשות על חשיפה למגוון רחב של פתוגנים.
להרחבה
drorbn.blogspot.com/2026/03/pale...
פליאוצואה אנושית שהשתמרה באתר ויקינגי ב-Coppergate, יורק, באנגליה צילום: Linda Spashett - Wikimedia commons
אנחנו קצת נרתעים מצואה, למרות היומיומיות שלה בחיינו, אך מדובר במכרה זהב של נתונים מדעיים. הטכנולוגיה הנוכחית מאפשרת לנו להפיק מהצואה DNA - של האדם שהפריש אותה ושל המיקרואורגניזמים שחיו במעיים שלו. ומהם ניתן ללמוד על תזונה, נדידת אוכלוסיות ועל חשיפה למחלות ולפתוגנים.
מערת ילדי המתים במקסיקו
מה אפשר ללמוד מצואה מיובשת בת כאלף שנה?
תרבויות קדומות שנכחדו השאירו אחריהן כלי חרס, מבנים ושלדים – אבל עדויות ביולוגיות ישירות נדירות יחסית, ובדרך כלל מפורקות. וכאן נכנסת לתמונה פליאוצואה (paleofeces) – צואה אנושית עתיקה שהתייבשה והשתמרה, לרוב במערות.
לאנשים אלה יש, בתנאים עדיין אינם מובנים במלואם, אוכלוסיית חיידקי מעיים שמתפקדת כמבשלת אלכוהול פנימית, ולכן התופעה מכונה תסמונת המבשלה העצמית.
להרחבה:
drorbn.blogspot.com/2026/02/Auto...
חיידקי Klebsiella pneumoniae במיקרוסקופ אלקטרונים סורק צילום: NIAID
הידעתם, שיש אנשים, שמשתכרים, נגד רצונם, ולפעמים אף מבלי להיות מודעים לכך, מבלי ששתו כלל משקה אלכוהולי. מחקר תצפיתי ומעבדתי על 22 אנשים כאלה מצא את האשמים, שני חיידקי מעיים בולטים במיוחד, וכנראה גם חיידקים נוספים, שמתסיסים פחמימות שמגיעות למעיים.
שעלת - משהו שכתבתי.
לא חייבים להיות פינגווינים, אבל כדאי מאד להיות באנטארקטיקה
😀
מפת אלסקה, ועליה סימון המסלול (בירוק) מנננה לנום המקור: U.S. Bureau of Land Management
ב־28 בינואר 1925 החל מה שנכנס להיסטוריה כ“מרוץ החמלה הגדול”. עשרים צוותי מזחלות העבירו את הנוגדנים במשך חמישה וחצי ימים, וב־2 בפברואר הגיע המשלוח סוף־סוף לנום – והצליח להציל חלק מהילדים.
להרחבה:
drorbn.blogspot.com/2020/01/1925...
תמונה וכותרת בעיתון: יום סיום המרוץ בנום, לאחר שתכשירי הנוגדנים הגיעו לשם.
בסוף 1924 התפרצה מגפת קרמת בעיירה המרוחקת נום שבאלסקה. במהרה התברר לצוות הרפואי שאין בעיירה נוגדנים. משלוח חירום יצא לדרך מבית החולים באנקורג' – חלקו ברכבת עד לעיירה נננה. משם לנום היו כל הדרכים חסומות, למעט מזחלות שלג הרתומות לכלבים.
הצוות של לאונרד ספאלה (Seppala) והכלב טוגו - שביצע את הקטע הארוך ביותר.
נוגדנים אלה “יוצרו” בסוסים – להם הוזרקו, בתהליך ממושך, כמויות הולכות וגדלות של הרעלן. לאחר מכן הופקו מדמם האימונוגלובולינים, נוקו והוזרקו לחולים. כאשר הטיפול ניתן מוקדם מספיק, לפני שהרעלן גרם לנזק בלתי הפיך, ניתן היה להציל חיים.
חיידקי Corynebacterium diphtheriae בצביעה אופיינית המקור: CDC
גם במקומות שבהם יש קריסה של מערכת הבריאות ומפסיקים לחסן, מופיעות לעיתים התפרצויות מקומיות, הפוגעות בילדים ובמבוגרים לא־מחוסנים.
לפני תחילת עידן החיסונים התחלואה והתמותה מקרמת היו משמעותיות מאוד. בתחילת המאה העשרים ניסו להציל חולים באמצעות הזרקת נוגדנים מוכנים ("חיסון סביל") נגד הרעלן החיידקי.
צוואר נפוח (צוואר שור) בילד חולה קרמת המקור: CDC
היום בהיסטוריה - #פידמדע
מחלת הקרמת (דיפתריה) כיום כמעט ואינה מוכרת. החיידק הגורם לה אמנם מועבר מאדם לאדם, אך החיסונים השגרתיים הניתנים לילדים ולמבוגרים מונעים את התחלואה. אחת לכמה שנים אנו שומעים על ילד או ילדה שחלו במחלה – ואז מתברר שהם לא חוסנו. .html