בהצלחה!!
דיירים זה חרא, בחיי.

היא מוסרת שהיא צחקה בקול! וגם שהיא חושבת שגם התינוק שלה מתנהג ככה 😂

תודה!

בשביל זה צריך להיות חלק מהאגודה.
אצלנו אנחנו לא חלק, כי גם ככה דמי הועד גבוהים מידי לא.נשים.

רציתי לשלוח לאחותי אבל אין לה בלוסקיי :(
איך קוראות לגיף?

יש את אלו שגם ככה מעריכים כבר את העבודה של הועד, אז הנאום לא ישנה.
ויש את אלה שלא מעריכים גם ככה, אז הנאום לא ישנה.
סליחה 🤷‍♀️

הו, מזל!

ראיתי וממש התבאסתי בשבילך

אוף, זה מפחיד ❤️
הרבה בריאות!

נו, אבל קילקלת את הגוף שלך בלאכול מלא שוקולד, וזה בכלל במוח ולא באמת צורך ביולוגי.

נו, לך תקרא ותבין למה יש לנו משיכה למתוק. זה הכי להקשיב לגוף.

זה גם ממש כיף לאכול בכמות שאומרים לך שהיא הגיונית ולהסתובב אחכ רעבה כל היום.

לא מניסיון אישי, אני פשוט חושבת מה היה קורה לא.נשים שמזריקים אם הם לא היו מזריקים ואוכלים את הכמות שאוכלים היום

בדיוק מה שרציתי לכתוב, רק עם פחות מושגים נכונים.
זה ממש ניכר אצלנו בבית. יש צורך לאכול הרבה פחות (עכשיו אוכלים מנות באותו גודל), כי שבעים.

אצלנו הוא עדיין עם מזרון של מיטת מעבר שגם ככה סגור בסוג של ניילון, אז מעבירים ניגוב וזהו.
וגם סדין ניילון לגמרי עובד. אבל אמיתי, לא מגן מזרון.

האמת שאני שכחתי לשים לו חיתול לילה אחד, והוא פשוט קם יבש.
אז תקופה עוד היינו מעירים אותו בלילה, אבל בשלב כלשהו הפסקנו ורוב הזמן הוא קם יבש.
יש בריחות, וזה בסדר והגיוני, כי זה גם עניין של בשלות פיזיולוגית של הגוף.
אגב, רוב הפעמים שהוא מתעורר כי ברח לו - ברח לו קצת והוא עצר ברגע שהוא התעורר.

ממש מתישה.
אמא שלי אמרה על נטע שיש לה "אופי חזק". אני עדיין לא בטוחה, אבל יש מצב שאני מחבבת.

ברור. אנחנו רוצות רק טוב עבור הילדים שלנו (ועבור בני האנוש הצעירים בכללי), וזה ממש חוסר אונים לא להצליח לעזור ולראות אותם סובלים כל כך.
אבל אני באמת מאמינה שביחס אוהב, מלמד, לא יישארו משקעים קשים.

ממה שהבנתי ממך, כנראה שזה עניין של ביטחון.
אז גם לגבי זה, וגם לגבי שנאה של דברים בכללי - הם ממש משתנים כל הזמן, וזה קורה גם אצל ילדים לא מאומצים.
הכל דורש אורך רוח. כל דבר נראה כמו נצח, אבל במבט לאחור אני קולטת שזה היה כמה שבועות ספורים וזהו, נניח.
אהבה מנצחת בסוף הכל. באמת.

גם אני, אבל הבנתי שזאבי זו טעות והוא לא אשם. או לא חשוד, אם לדייק.

אם יש, בהחלט

ואגב, עד שלא התחלתי לאכול קטניות הייתי מסתובבת רעבה במשך שבוע, סיוט.
*אני לא אוהבת בשר

דלפ בציבורים מסוימים. באחרים לא

כן, אני לא חושבת גם

זה ממש נחמד, והיו לנו תקופות של כל יום צבע, אבל אני לא בטוחה שזה יעבוד בגיל הזה.

בן זנאי

זה כל כך מרגש. שתראו הרבה ברכה ונחת כולכם!

וגם אני לא משכיבה, כי עשיתי להם מקלחת.
אלא אם כן יהיה לאביתר קשה ואז אני אחליף אותו.

אה, רגע, נזכרתי שבעצם אחרי שהוא חזר הוא גם ראה עידן הקרח. אז היה עוד זמן של שקט יחסי.

דגן היה היום בקייטנה עד 4, ולכן, מלבד אירוע ספציפי סביב ארוחת הערב, אני הרבה פחות עייפה ובסהכ היו אחרי צהרים ממש נחמדים.

תסתכל איפה הם יושבים לאכול, ושב שם. אלא אם כן הם ניקו שם מאז הפעם האחרונה שישבו לאכול.

כנראה מעט. על מה? בעיקר סידורים, ביורוקרטיה, ילדים.
אבל האמת, כבר שנה אני לא עובדת, אז כבר לא לגמרי זוכרת