‏חוגג הערב עשור של שמאלנות ולכן גם עשור של תגובות בסגנון "אתה מחליף דעות כמו גרביים"

*cringed יותר מדויק נראה לי

Being cringe

נראה לי שהדתי שבי יותר מוקרנג' מ"חג שמח" על יום העצמאות מאשר זה שאני לא ציוני

אבל בכל פעם, הוא לא התייאש ולא התבייש לבקש את העזרה שהיה צריך ולהגיד "לא הבנתי" ושוב "לא הבנתי" ושוב ושוב עד שהבין.

אם אתם רוצים לקחת משהו ממעוז, אז הנה זה - אל תתביישו לבקש עזרה.

‏מה אפשר ללמוד מעוז? המוח דברים מן הסתם. אבל אבחר אחד - לא הביישן למד.

למעוז לא היה קל ללמוד. לא בכיתה א' כשלמד לקרוא, לא לקראת הבר מצווה כניסה ללמוד את אחת הפרשות הכי ארוכות ולא בישיבה התיכונית וההסדר כשלמד גמרא>

אל מלא רחמים, רחמים על כל בני האדם

דל"פ? אם לא מאפשרים לפלסטינים להיכנס לישראל להגיע לטקס המשותף צריך לקיים אותו בגדה

‏רוני אהרוני, היה מדריך הקונג-פו של מעוז במשך 6 שנים עד שמעוז הלך לישיבה התיכונית ושם בצד את קריירת הקונג פו המבטיחה כדי להשקיע בלימודים.

לפני שבוע נולד לו בן והברית התקיימה היום, ערב יום הזיכרון, ורוני והודיה אשתו בחרו לקרוא לילד על שמו של מעוז. זה התינוק השביעי שנקרא על שמו.

דווקא נוקט עמדה ברורה וצודקת בנוגע לגדרות מיותרות במרחב הציבורי!

מצב ההסברה הישראלית:

אני מזמין אתכם להצטרף ולצפות בטקס החשוב הזה. למוקדי ההקרנה בארץ ובעולם. אפשר גם לצפות בשידור החי מהבית:
www.cfpeace.org/memorial-scr...

אני רוצה שכל הילדים יוכלו לחיות, ללמוד, לגדול ולהתפתח.

בגלל זה טקס יום הזיכרון המשותף בו אנשים משני צדדי הסכסוך קוראים להפסיק את מעגל הדמים הוא הטקס הכי מתבקש ולראות את כל השותפים בו נותן לי נחמה>

שוב ושוב זה נכשל ואנחנו מגיעים לנקודה דומה פלוס מינוס שהיינו בתחילה רק עם הרוגים, הרס וחורבן בשני הצדדים. הסכמי שלום, גם אם קרירים, הם אלו שהביאו לנו עתיד טוב ובטוח יותר.

אני אוהב את הארץ הזאת, אני רוצה שהיא תהיה מקום בו ילדיי יוכלו לגדול וללמוד באופן רציף בלי מלחמה כל כמה חודשים>

במיוחד אחרי שלקחתי הפסקה מהרשתות החברתיות לחצי שנה מאז יום הזיכרון שנה שעברה והתנקתי למשך תקופה מהרשתות החברתיות. ככל שאני חושב על זה אני לא רואה איך הגישה הניצית, של עוד כוח ועוד מלחמה תביא לעתיד טוב יותר>

יום הזיכרון, הוא גם היום בו אני מציין השנה עשור לשינוי האידאולוגי שלי.

הרבה פעמים אנשים מופתעים (לעיתים בצורה מגעילה ומכוערת) איך זה שאחרי הטבח של ה-7.10 בכלל ובפרט אחרי שאח שלי נהרג במלחמה אני עדיין שמאלני. האמת היא שזה יוצא מזה, מאז הפכתי ליותר שמאלני>

וכאן אני מאוד מזדהה איתו. אבל השיר לא מדבר על תקווה ועתיד טוב יותר ללא מלחמות. הוא מקבל את המציאות של "לנצח נחיה על חרבנו. והשורות הקשות ביותר בו עבורי, שניתן להבין בכמה מובנים, עוסקים באובדן החמלה והמוסר.

"אנחנו הילדים
של חורף עשרים ושלוש
חמלה ששרפו לה את הבית
מוסר שערפו לו את הראש">

אבא כל אחד מהם איבד איזה חבר
אומרים שאתה אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד
אז בוא תעזור לי לקום מתוך ייאוש שנאה וגם עצב
מספרים על גאולה שתבוא אני בינתיים רואה רק חורבן
אז בוא תדבר איתי אבא לפני שתיקח גם אותי מכאן">

"אז אני לא אשם ובטח לא הרוב
נשבע לך באבא שהלב שלנו טוב
אני ראיתי מקרוב ת'ילדה שלא הבינה
למה ת'לקחת לה ת'אח ואת האימא
אני ישבתי עם החבר'ה על הדשא
ואני מתפלא שהם הצליחו לדבר
אבל אף אחד שם לא חיפש ת'אקשן>

שתמיד "יבוא" אבל לעולם לא בא.

שנה שעברה יום הזיכרון הפך לאחד הימים המשמעותיים בחיי ובין השאר התעסקתי ביני לבין עצמי בשאלה מה בין חורף 73 לחורף 23.

השיר של אודיה, שכנראה הוא הראשון שיצא אחרי הטבח (עלה ב-22.10.2023) הוא קודם כל שיר שעוסק באמונה דתית, דבר שלא קיים בכלל בחורף 73 ובטרוניה כלפי שמייא:

‏"הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה"

חורף 73 הוא אחד משירי יום הזיכרון שהכי נוגעים בי דווקא בגלל שהוא כל כך רחוק ממני.

אני לא גדלתי במקום בו הבטיחו לי יונה עם עלה של זית, אולי כן קיוו ש"הלואי לא ילכו אל הצבא", אבל רק כמו המשיח של לייבוביץ'>

‏די למלחמה ולמוות כן לשלום, חיים ותקווה לעתיד טוב יותר

‏סבתא רבתא וסבתא שלי לפני שהיא הועברה למשפחה נוצרית יחד עם אחותה. סבתא רבתא וסבתא רבא שלי נרצחו באושוויץ וסבתא שלי ואחותה נשלחו עם ילדים רבים אחרים לישראל כשבאמצע הדרך הרכבת נעצרה וחיילים שלא ממש הסבירו להן מה קורה הורידו אותו מהרכבת. משם הן הועברו לזוג יהודי משיקגו שאימץ אותן

גיאופוליטיקה 19 - יֹּשְׁבֵ֤י הַגִּבְעָה֙ - טרור יהודי סקירת מאקרו Spotify video

הבחור אמנם ימני אבל זה פרק מטורף ממש. הניתוח מאקרו שהוא עושה פה לטרור היהודי - פשוט וואו
open.spotify.com/episode/7DJR...

עבר יום ועדיין מעסיק אותי פוגע בי החיבוק שפריי מקבל כולל מחברים

למי שפספס: אחרי שאח שלי נהרג מוסי (שאנחנו מכירים אישית) כתב ציוץ שהוא שולח לי ניחומים וכו' ופריי הגיב לו "לא עצוב על פושע מלחמה שמת" (ציטוט מהזיכרון, לא זוכר מילה במילה) וזה כשהייתי לנו טיפת היכרות אישית. איזה שבוע-שבועיים לפני יצא לנו לדבר בוואטסאפ באיזה עניין

מבאס אותי וכואב לי לראות כל כך הרבה מחברי בשמאל מחבקים את ישראל פריי. לעולם לא אסלח לו

‏עם עוד מאות אנשים במרכז חורב בחיפה נגד מלחמת נצח

הוא שקוע עמוק במציאות אלטרנטיבית. מהאנשים שמדברים על "שקר ההרעבה" (וכמובן "שקר הג'נוסייד", אבל זה מילא)

הטור של ארליך? כי ברשתות זה הדבר היחיד שראיתי